במדבר ז:יט מפרשים: רש"י, אור החיים, שפתי חכמים ומדרש לקח טוב

קערת כסף. מִנְיַן אוֹתִיוֹתָיו בְּגִימַטְרִיָּא תתק"ל, כְּנֶגֶד שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן:

הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ. כָּל זֶה מְיֻתָּר אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר ״הִקְרִיב נְתַנְאֵל״, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לְהַגְדִּיל בְּחִינוֹת הַנּוֹסָפוֹת בְּזִכְרוֹן הַקְרָבַת נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. וְתִמְצָא שֶׁהִזְכִּיר בְּנַחְשׁוֹן זִכְרוֹן הַקָּרְבָּן שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים: הַמַּקְרִיב וְגוֹ׳, קָרְבָּנוֹ וְגוֹ׳, וְקָרְבָּנוֹ. אֶחָד זִכְרוֹן הִתְקָרְבוּתוֹ לְהַקְדִּים רִאשׁוֹנָה, וְאֶחָד לִבְחִינַת הַקָּרְבָּן הַנֶּעְלָם, וְאֶחָד לַקָּרְבָּן עַצְמוֹ. כְּמוֹ כֵן בְּנָשִׂיא שֶׁל תּוֹרָה הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה קָרְבָּנוֹת: הִקְרִיב נְתַנְאֵל וְגוֹ׳, הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, וּבִשְׁאָר הַנְּשִׂיאִים לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא הַזְכָּרַת הַקָּרְבָּן הַמּוּבָא בֵּית ה׳, כִּי לֹא יוּכְלוּ עֲשׂוֹת כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם שֵׁבֶט יְהוּדָה וְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר.

תתק"ל כנגד שנותיו. הביא מדרשות האלה להיותן קרובים לפשוטו של מקרא, דאל"כ מה עניין הכלים הללו במספרם ובמשקלם וכן הבהמות הללו עד שכל הנשיאים הסכימו בם שלא לגרוע ולהוסיף ואף שאין מנהג הרב להביא מדרשות כאלה. הרא"ם: [ג"א] הביא הרב הגמטריאות הללו כאן בקרבן נתנאל בן צוער לפי שהוא השיאן עצה זו ואם לא היו באלה הדברים ענין גדול וחכמה וטעם הגון לא היו נשמעין לו גם לא היו צריכין לעצתו זו. וא"ת מה לשנות אדם ולשנות נח על ענין זה. וי"ל דהמשכן היה שקול כנגד בריאות העולם כדאיתא בש"ר פרשת פקודי, לפיכך כוונו קרבנותיהם כנגד כל יסודי העולם שהן אדם ונח ושבעים אומות והתורה ועשרת הדברות ואבות העולם שעליהם העולם עומד:

שלשים ומאה משקלה. עַל שֵׁם שֶׁכְּשֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת לְקִיּוּם הָעוֹלָם בֶּן ק"ל שָנָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד" וְגוֹ' (בראשית ה'):