במדבר ז:פו מפרשים: רש"י, שפתי חכמים, מלבי"ם והעמק דבר

כפות זהב שתים עשרה. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, הִיא שֶׁל זָהָב וּמִשְׁקָלָהּ עֲשָׂרָה שְׁקָלִים שֶׁל כֶּסֶף, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כַּף אַחַת שֶׁל כֶּסֶף וּמִשְׁקָלָהּ עֲשָׂרָה שִׁקְלֵי זָהָב — וְשִׁקְלֵי זָהָב אֵין מִשְׁקָלָם שָׁוֶה לְשֶׁל כֶּסֶף — תַּ"ל "כַּפּוֹת זָהָב" — שֶׁל זָהָב הָיוּ (שם):

היא של זהב ומשקלה. פירוש דזהב הכתוב בכף איני יודע אי קאי אכף שהוא היה של זהב או הכף היה של כסף והמשקל היה של זהב מפני ששקלי הזהב והכסף אינן שוין, ת"ל כפות זהב סמך זהב לכף למדנו דהכף היה של זהב דעשרה זהב אכף קאי. רא"ם. וא"ת ולמה לא מתרץ רש"י כמו שתירץ לעיל דלכך נכתב המניין ל"ל דהם הם שהתנדבו וכו', דהא בלאו הכי צ"ל כן דהא כתיב מזרקי כסף י"ב דקשה גם כן ל"ל מנינם, וצ"ל הם הם כו' ש"מ דדרך הפסוק ללמדך דבר אחד בכל כלי וכלי. ונ"ל דק"ל ל"ל למכתב זהב הל"ל כפות שתים עשרה. והרא"ם תירץ מש"ה נכתב המנין ל"ל דהם הם שהתנדבו וכו' אלא מדסמך הזהב אל הכפות למדנו ג"כ וכדפירשתי לעיל:

כפות זהב שתים עשרה מ"ש למה נאמר וכו' התבאר למעלה (סי' קנ"ו). ומ"ש כפות זהב שתים עשרה מעלים על כל אחד, ר"ל שאחר שספר לכל אחד קרבנו ביחוד שהוא הזכות המיוחד לו במצותו ספר כללות כולם שהוא זכות הכולל לרבים שהשתתפו במצוה שכ"א יש לו זכות במצוה הכוללת שנעשית בצבור, ולוקח שכר הכללי, ומ"ש הן הן שהתנדבו התבאר בסי' הקודם: