במדבר ח:יז מפרשים: מדרש לקח טוב, רש"י, אבן עזרא וספורנו

פס'. כי לי כל בכור. בג' מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן לארץ. במצרים מה הוא אומר (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור. במדבר הוא אומר (במדבר ח) כי לי כל בכור. בכניסתן לארץ הוא אומר (שמות י״ג:י״ב) והיה כי יביאך ה' אלהיך. והעברת כל פטר רחם לה'. ביום הכותי כל בכור. להגיד מה גרם. לי יהיו. כהויתן יהו. עשרים וארבעה מתנות כהונה הם. וכלם לאהרן ולבניו בכלל ופרט וברית מלח. ואלו הן עשר במקדש. וארבע בירושלים. ועשר בגבולין. י' במקדש. חטאת. וחטאת העוף. אשם ודאי. אשם תלוי. וזבחי שלמי צבור. ולוג שמן של מצורע. ומותר העומר. ושתי הלחם. ולחם הפנים. ושירי מנחות. וד' בירושלים. הבכורה. והבכורים. ומורם מתודה ואיל נזיר. ועורות קדשים. וי' בגבולין. תרומה. ותרומת מעשר. וחלה. וראשית הגז. ומתנות. ופדיון הבן. ופדיון פטר חמור. ושדה אחוזה. ושדה חרמים. וגזל הגר: פירושם חטאת. כגון חטאת יולדת וחטאת מצורע וחטאת נזיר ושאר חטאות כגון האוכל חלב ודם בשוגג או מחלל את השבת בשוגג על אחת מן המצות שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. כל חטאת שניתן דמה בחוץ. אבל חטאות הפנימיות כגון פר ושעיר של יום הכפורים ושל כהן משיח ופר העלם דבר של צבור לשריפה הן עומדין. חטאת העוף. כיצד היה מולק אותו חותך השזרה ומפרקת כלה עד שמגיע לושט או לקנה הגיע לושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר עמו. ובעולה שנים או רוב שנים ומזה מדמה על קיר המזבח והבשר נאכל לכהנים. אשם ודאי. ואשם נזיר. אשם מצורע. אשם מעילות. נפש כי תמעול מעל. אשם שפחה חרופה שנאמר (ויקרא י״ט:כ׳) ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והביא את אשמו מכל אלו מקריב את הדם ואת האמורים והנותר נאכל לכהנים לזכרים שנאמר (שם ז) זאת תורת האשם כל זכר בכהנים יאכל אותה. אשם תלוי כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע אי זה מהן אכל זהו אשם תלוי והאמורין והבשר לכהנים. זבחי שלמי צבור. אלו כבשי עצרת שנאמר (שם כג) ושני כבשים בני שנה (לז') [לזבה] שלמים. הדם והאמורין נקטר והשאר לכהנים. לוג שמן של מצורע. מצורע שנתרפא מביא כבש אשם ולוג שמן עמו מזה ממנו שבע פעמים ונותן על בוהנות ידיו ורגליו של מצורע ועל תנוך אזנו והנותר מן הלוג נוטלו הכהן. מותר העומר הנקרב בט״ז בניסן קומץ ממנו מלא קומצו למזבח והנותר לכהנים. שתי הלחם של עצרת חמץ ולחם הפנים מצה נאפים מערב שבת ונערכים בשבת. ולשבת הבאה מביאין אחרים ונאכלין הראשונים. שירי המנחות של מנחת מחבת ומנחת מרחשת וכן חלות וכן רקיקי מביאין לכהן וקומץ מלא קומצו למזבח והנותר נאכל לכהנים. ד' בירושלים הבכור. בכור בהמה טהורה בעדרו. ואפילו לכהן היה מקריב חלבו ודמו במזבח. והבשר נאכל לכהנים בירושלים כשהוא תם. אבל בעל מום נאכל לכהן בבל מקום שירצה. ואם רוצה להאכיל ממנו לישראל מותר. הביכורים היה יורד לתוך שדהו (ודשנו) גמר הפרי מביאין בטנא ואם היה רחוק מירושלים מיבשן. דתנן הקרובים מביאין תאנים וענבים והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקים. וקורא מן (דברים כ״ו:י״א) הגדתי היום עד ושמחת בכל הטוב. נאכלין לכהנים. המורם מן התודה. מי שהתנדב תודה סתם היה מביא כבש ומביא עשרים עשרונות י' חמץ וי' מצה שלשת מינין חלות. ורקיקין. ורבוכה. הכל ארבעים חלות נותן מהן ד' לכהנים שנאמר (ויקרא ז׳:י״ד) והקריב ממנה אחד מכל קרבן. ומן הכבש נותן חזה ושוק לכהנים. והנותר מן החלות ומן הכבש נאכל לבעלים. ומורם מאיל נזיר שסתם נזירות שלשים. ובמלאת ימי נזרו מביא קרבן חלות ורקיקים. ומבשל מן האיל בדוד שנאמר (במדבר ו׳:י״ט) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ומניחן על כפי הנזיר. ומניח כהן ידו תחת יד בעלים ומניף. ונאכלין לכהנים עם חזה ושוק של איל. עורות קדשים. (ויקרא ז׳:ח׳) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. וכן עורות תודה ושלמים ומעשר ופסח. י' בגבולין תרומה גדולה תרי ממאה. תרומת מעשר אחד מעשרה שהיה הלוי נותן לכהן מעשר מן המעשר. החלה הנפרשת מן העיסה משיעור מ״ג בצים וחומש ביצה. (דברים י״ח:ד׳) וראשית גז צאנך תתן לו. שעור משקל חמש סלעים ביהודה שהם עשר בגליל. המתנות. שנאמר (שם) וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח. פדיון הבן. שכל מי שנולד לו בן זכר מאשה בתולה ואע״פ שיש לו בנים חייב לפדותו בחמש סלעים שנאמר (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדוייו מבן חדש תפדה. ולאחר שנטלן הכהן ורוצה להחזירם הרשות בידו. פדיון פטר (רחם) שנאמר (שמות י״ג:י״ג) ופטר חמור תפדה בשה. ואם אינו פודהו עורפהו בקופיץ מאחוריו. שנאמר (שם) ואם לא תפדה וערפתו ואחר שעורפו קוברו. ולמה עורפו אמרו חכמים הוא רוצה לאבד ממון הכהן לפיכך יאבד ממונו. שדה אחוזה. שהמקדיש שדה אחוזה שירש מאבותיו ורוצה לפדותה קודם היובל כל שדה שנזרעת כור שעורים היה פודה בחמשים שקל כסף ואם פחותה אם יתירה היה נותן לפי חשבון זה ואם עבר היובל ולא פדה (נעשה) לכהנים. שדה חרמים. שאם היה אחד מישראל אומר שדה זה יהיה בחרם שוב לא היה לו למכרה או לפדותה שנאמר (במדבר י״ח:י״ד-ט״ו) כל חרם בישראל לך יהיה. ונאמר (ויקרא כ״ז:כ״ח) כל חרם אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו וגו' גזל הגר כגון שגזל אדם לגר ותבעו לדין ונשבע לו ומת הגר ואח״כ נודע לו שנשבע לשקר חייב להחזיר הגזל לכהן שנאמר (במדבר ה׳:ח׳) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן וגו' זה הממון. כל אלו נאמרו בברית מלה. שנאמר (שם יח) כל תרומות הקדשים אשר (יקדישו) [ירימו] בני ישראל וגו'. ברית מלח עולם הוא בכלל שנאמר (שם) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי כלל המתנות פרט אלו המפורשות שכתבנו ארבעה ועשרים מתנות כהונה. סליק״ו:

פס'. ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. לשמי שתהא סנהדרין לשמי. בכל מקום שנאמר לי מקודש לשם. (שמות כ״ח:מ״א) וכהנו לי. (במדבר ח) והיו לי הלוים. (ויקרא כה) כי לי בני ישראל. (שמות יט) כי לי כל הארץ. (במדבר ח) כי לי כל בכור. (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש. (שם כ) _מזבח אדמה תעשה לי. (שם ל) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. בישראל כתיב (שמואל א ט״ז:א׳) כי ראיתי בבניו לי מלך. הוי בכל מקום מקודש לשם. שבעים איש כנגד שבעים נפש שירדו למצרים. שבעים איש שתהא סנהדרין של שבעים. ומהו לשון סנהדרין סין זה תורה שניתנה מהר סיני. הדרין שמהדרין התורה כמדרשה ומיפים ומישרין הכתוב זה עם זה. איש. שיהו בעלי תורה בעלי חכמה. א״ר אבא אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי מראה בעלי חכמה בעלי זקנה בעלי כשפים ויודעין בשבעים לשון כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. בעל כשפים שאם יעשה בעל דין כלום בכשיפות יתירו אותו הם. מזקני ישראל. מלמד שחלק הקב"ה כבוד לזקנים. במצרים הוא אומר (שמוח ג) לך ואספת את זקני ישראל. במדבר הוא אומר (שם כד) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. (ויקרא ט׳:א׳) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. וכן באבות כתיב (בראשית כד) ואברהם זקן. ביצחק כתיב (שם כז) ויהי כי זקן יצחק. וכן לעתיד לבוא (ישעיהו כ״ד:כ״ג) ונגד זקניו כבוד. א״ר שמעון בן יוסי בוא וראה היאך הקב״ה חושש על כבוד הזקנים שנאמר בירושלים (שם מז) על זקן הכבדת עולך מאד. אשר ידעת. צריך אתה לידע אם ברורים לפני כי הם זקני העם ושוטריו מלמד שאין אדם (צריך להיות) יושב בישיבה של מטה אלא א״כ יושב בישיבה של מעלה עד שהבריות אומרים כשר איש פלוני חסיד ונאה להיות זקן ודיין. מיכן אמרו חכמים אפי' ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. ושוטריו. אלו שנאמר בהם (שמות ה׳:י״ד) ויכו שוטרי בני ישראל. אמר הקב״ה הואיל וראו עצמן בצער של מצרים יבואו ויראו בריוח ובכבוד שנאמר ולקחת אותם אל אהל מועד. קחם. בדברים. אמור להם. דברי שבח. אשריכם שנתמניתם. ועוד חזור ואמור להם היו יודעין שישראל סורבנין וטורחנין. אלא על מנת כן שתהו מקבלין עליכם. שיהו מקללים אתכם וסוקלין אתכם באבנים כמה שהתניתי עמך התנה עמהן. והתיצבו שם עמך. שהכניסם עמך ויהיו ישראל נוהגים בהם כבוד:

כי לי כל בכור. שֶׁלִּי הָיוּ הַבְּכוֹרוֹת בְּקַו הַדִּין, שֶׁהֲגִנֹּתִי עֲלֵיהֶם בֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְלָקַחְתִּי אוֹתָם לִי — עַד שֶׁטָּעוּ בָעֵגֶל, וְעַכְשָׁו "וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם":