במדבר טו:כד מפרשים: רש"י, כלי יקר, שפתי חכמים ומלבי"ם

אם מעיני העדה נעשתה לשגגה. אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה עֲבֵרָה זוֹ עַל יְדֵי שׁוֹגֵג — שֶׁשָּׁגוּ וְהוֹרוּ עַל אַחַת מִן הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת לַעֲבֹד עֲ"זָ בְּכָךְ (שם ה'):

וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. חַטָּת כְּתִיב חָסֵר אָלֶ״ף. וְעוֹד יֵשׁ כָּאן שִׁנּוּי כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין חַטָּאת וְעוֹלָה הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה, וְכָאן הָעוֹלָה קוֹדֶמֶת לַחַטָּאת, הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְאוֹמֵר אֲנִי לְפִי שֶׁחֵטְא זֶה מְדַבֵּר בְּחֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְווֹת״, זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהַמּוֹדֶה בָּהּ כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה. וּבְכָל עֲבֵרָה הָאָדָם חוֹטֵא בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, כִּי כָל מַעֲשֶׂה קָדְמָה לוֹ הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי אִם יַעֲשֶׂה בְּלֹא כַוָּנָה כְּלָל אֵין זֶה נִקְרָא שׁוֹגֵג אֶלָּא אֹנֶס, וְעַל כֵּן כָּל חוֹטֵא צָרִיךְ לְהָבִיא שְׁתֵּי כַּפָּרוֹת, הָעוֹלָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, וְחַטָּאת עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הִרְהוּר קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה, מִכָּל מָקוֹם הַמַּעֲשֶׂה קָשֶׁה מִן הַהִרְהוּר, שֶׁהֲרֵי לְעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ עַל הַמַּחֲשָׁבָה אִם לֹא יָצְאָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סו יח): ״אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע ה׳״. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם עַל הַמַּעֲשֶׂה אֵינוֹ מַעֲנִישׁ כְּשֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה כְּלָל, מִכָּל מָקוֹם הַמַּעֲשֶׂה עִקַּר הַחֵטְא, עַל כֵּן מֵבִיא תְּחִלָּה חַטָּאת לְהָסִיר הֶעָוֹן הַגָּדוֹל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עוֹלָה לְהָסִיר עֲוֹן הַהִרְהוּר, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יחזקאל יד ה): ״לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם״, לְפִי שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה הוּא עִקַּר הַחֵטְא, כִּי זֶה דָּבָר הַתָּלוּי בֶּאֱמוּנַת הַלֵּב, וְכָל הַמַּעֲשִׂים כְּקִטּוּר וְזִבּוּחַ וְנִסּוּךְ וְהִשְׁתַּחֲוָיָה, כֻּלָּם טְפֵלִים אֶל הַמַּחֲשָׁבָה. וְכֵן הַתְחִלַּת הַסְּמַ״ג: שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת בְּמַחֲשָׁבָה שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר כוּ׳. עַל כֵּן הוּא מַקְדִּים עוֹלָה לְחַטָּאת, כְּדֵי לְהָסִיר הַחֵטְא הַגָּדוֹל תְּחִלָּה, וְהוּא הַהִרְהוּר אֲשֶׁר עָלָיו בָּאָה הָעוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב): ״וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם״, וְאַחַר כָּךְ הַקָּטָן, וְהוּא הַמַּעֲשֶׂה. וְעַל כֵּן כְּתִיב ״לְחַטָּת״ חָסֵר אָלֶ״ף, כִּי הָאָלֶ״ף אוֹת רִאשׁוֹנָה וּמִסְפָּרָהּ אֶחָד, מוֹרָה בְּכָל מָקוֹם עַל אַחְדוּת שֶׁל רִאשׁוֹן לְכָל נוֹצָר יִתְבָּרַךְ, וְזֶה הַחוֹטֵא בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַכְחִישׁ אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין אֱלֹהִים מְזִמּוֹתָיו, וְעַל כֵּן חָסֵר אָלֶ״ף בְּחַטָּת לוֹמַר שֶׁחֶסְרוֹן הָאָלֶ״ף הַיְינוּ חֶטְאוֹ, כִּי הוּא מְדַבֵּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה. וּבְדָבָר זֶה נִבְדָּל ה׳ מִכָּל בְּרוּאָיו, כִּי כֻלָּם בִּשְׁתַּיִם, בְּמַחֲשָׁבָה וּבְמַעֲשֶׂה, וְאֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר (איוב כג יג): ״וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ״, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר יַחֲשֹׁב ה׳ עַל אֵיזֶה דָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד הוּא עָשׂוּי, כַּאֲשֶׁר אִוְּתָה נַפְשׁוֹ וְחָשַׁב עָלָיו לַעֲשׂוֹתוֹ.

והורו על אחת מן העבודות. מדכתיב בפ' ויקרא ונעלם דבר משמע דבר, לא כל הגוף, שידעו שאסור לעבוד עבודת אלילים רק שלא ידעו שאסור עבודה זו. או ילפינן דבר דבר מכי יפלא ממך דבר וגו' שמשמעו ולא כל הגוף: