וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ (ס)
פני דוד
ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש וכו'. הנה רבותינו זכרונם לברכה אמרו דלא היו יודעים באיזו מיתה וכבר כתבנו לעיל משם רבינו ישעיה ז"ל דאסתפק להו אי בחנק או בשריפה ע"ש והדבר קשה דמשה רבינו ע"ה קבל תורה שבעל פה כלליה ופרטיה פירושיה ודקדוקיה ואיך לא קיבל פירוש מות יומת האמור במחלל שבת. ולפי המדרש שהביאו התוספות בבתרא דף קי"ט דהמקושש לש"ש נתכוון לפי שהיו אומרים דאין צריך לקיים המצות במדבר לכך ברעות נפשיה לקטלא נפיק למען ישמעו ולמען ילמדו דלא פקע חיוב המצות ע"ש. ויש לדון בזה דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וגם דגדולה עבירה לשמה ויש זכות לפוטרו ממיתה וכמו שכתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' פנחס בס"ד. אמור מעתה דהיה יודע משה רבינו ע"ה דמחלל שבת בסקילה. אך במקושש היה מסופק אם חייב מיתה לפי דעשה לשם שמים וגם דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וז"ש ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו דייקא כלומר כי לו אין לדונו כשאר מחללי שבתות שהוא עשה לש"ש וגדולה עבירה לשמה וכו' וז"ש ויניחו אותו ולא אמר ויניחוהו להורות דהיה אחר והוא מגדף כמשז"ל דהיו בפרק אחד ולכן כתיב אותו למעט מגדף ונ"ט למה הונח לבדו כי לא פורש מה יעשה לו שאין זה כמחלל שבת דעלמא דהיה לש"ש ובהיות שהי' לש"ש לא הונח עם מגדף במשמר אחד. ויאמר ה' מות יומת האיש שהוא תואר לצדיק כלומר אף דבצד מה הוא צדיק והו"ל שוגג מות יומת שהדבור והמעשה היה בעבירה שהתרו בו ולא הניח מלקושש ונמצא שהתיר עצמו למיתה כמו שהוא דין המותרה ומדיבורו וממעשיו היה חילול ה' אף דמחשבתו טובה. ומשו"ה נצטוו בציצית שהוא רמז לתרי"ג מצות דכך עולה ציצית וח' חוטין וה' קשרים גי' תרי"ג כמשז"ל וכ' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות לומר שחייבים בכל המצות אף בהיותם במדבר וכמו שאמר בספר הקטן ראש דוד. ואוסיף נפך כי ציצת כתיב וחסר יו"ד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דג' פעמים כתיב ציצת והאחרון לציצת והלמ"ד להשלים עשרה לכל ציצת. ולדרכנו אפשר לומר דלכך נכתב ג' פ' לרמוז דצריך לקיים תרי"ג מצות במחשבה דיבור ומעשה ולהורות דהכל הולך אחר החיתום להכי כתיב למ"ד בסוף לומר דאם קיים במעשה אז נשלמו חלק הדיבור והמחשבה ולכך תשלום הב' ציצת הם בג':
מגלה עמוקות
מה שנתנו חז"ל שיעור לחלה בעל הבית אחד מכ"ד ואשה נותנת א' ממ"ח ע"ד הפשט לפי שהתורה נחלקת לכ"ד ספרים וניקנית בארבעים ושמנה מעלות הנה לימוד התור' היא לאיש (דברים יא) ולמדתם את בניכם כתיב ולא בנותיכם והמלמד בתו תורה מלמדה תפלות לכן א"הר שחטא וקלקל עיסתו גרם שנסתמו ממנו מעייני התורה שהם כ"ד לכן א' מכ"ד יקח חלה לטהר ולזכך לבו להבין אמרי בינה אבל האשה שגרמה שנלקחו מן האדם מעלת התור' שעל ידה זוכה כמ"ש (איוב ו) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני לכן נתן הקב"ה לה לתקן קלקולה א' ממ"ח לקנות אותם המעלות שגרמה היא להזיקו בחטא שלה. ע"ד הדרש לפי שהיא גרמה ב' מיתות לה ולבעל' והבעל לא גרם רק להמית את עצמו במה ששמע לעצתה ולכן טומאת אשה ז' ימים לזכר כי עץ שאכל א"הר בת שבע נקרא נגד כל יום טומאה א' הרי שבעת ימים תהיה תחת אמו הראשונה שגרמה ז' מדורין בישין לעולם וביום השמיני ימול ערלתו ואצל נקיב' וטמאה שבועיים כנדת' הרי הטומאה כפולה ולפי שתיקון חלה הוא לתקן כ"ד שלנו כ"ד מיני קשיטין הלכו ממנה לכן אל האיש תיקונו כ"ד ואשה פי שניים ברוחה מ"ח כ"ד שלו וכ"ד שלה. או על סוד (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני שנברא א"הר בי"ב צירופי ההויה פנים ובי"ב אחור הרי כ"ד צירופים וכן כ"ד צירופי אדני שקשטה בכ"ד תכשיטים אח"כ בא נחש והטיל זוהמא בחוה וגרם כ"ד זיני דמסאבות' כמ"ש בזוהר פ' אחרי מות מנין (בראשית ג) ואי"בה אשית בינך ובין האשה מנין ואיב"ה. והנה בפר' שלפניה חזרו וניערו חטא של א"הר וגרמו בכייה לדורות לכן ו"פגריכם א"תם י"פלו ב"מדבר ה"זה ר"ת ואיב"ה שהוא כ"ד זיני דמסאבותא כי י' מרגלים פגמו בי' של שם שהוא ראשיה עריסותיכם חלה היא עשירית האיפה ומשה שראה שפגמו ויכרתו משם זמורה שפגמו במד' העשירית שהיא ארץ דלעילא ואפיקו שום ביש עליה התפלל על יהושע י"ה יושיעך מעצת מרגלים והוסיף לו י' לקבל י' מחשבה שפגמוי' מרגלים לכן אמר משה על י' מרגלים אלו בתוכחתו (דברים לב) כי דור תהפוכות המה שהם מרגלים שהיו באותו שעה כשרים ונתהפכו לרעה לכן אמר (שם) צור ילדך תש"י בי' קטנה שהתישו כביכול כח של מעלה ומשה א' ועתה יגדל י' רבתי שיוסיפו בכח של מעל' לכן י' לשונות בברכת קדושין לקבל י' נטיעות אלו שפגמו בהם י' מרגלים ז"ש הקב"ה וינסו אותי זה עשר פעמים על מנת י' אלו לכן לא אמר בפר' זו למטה יוסף למט' אפרים רק זכר יוסף למט' מנשה הראשונים תירצו לפי שמנשה תפס מידתו של יוסף להוציא דבה אבל יהושע לא תפס מעשה אבותיו בידו אבל לפי רזא דא כי יהושע היה במקום לוי כמרכבה כי ידוע שהי' (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כי יעקב צוה לשאת מטתו כדמות מרכבה למעלה ולוי לא נשא ונכנס במקומו אפרים ויוסף לא נשא לפי שהיה מלך ונכנס במקומו מנשה ז"ש הכתוב (בראשית מח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ל"י הוא מיותר מורה שאפרים לקבל לוי ומנשה לקבל יוסף לכן אמר למטה יוסף למטה מנשה כי הוא נכנס תחת אביו באותו פרק להיות בדגלים ולבאי הארץ שהיו גם כן בדמות מרכבה לכנס לארץ החיים למטה ונמצא שראה משה שיהושע נכנס תחת לוי שהוא היה המעשר של בניו של יעקב כאשר לקחו מיכאל הביאו לפני הקב"ה לכן הוסיף משה י' על יהושע כי הוא לעת עתה מעשר עשירי והי' קודש ויתקן י' שפגמו י' מרגלים לכן סמך עתה מיד ב' פרשיות למרגלים הם חטאו באשכול של ענבי' וכרתו משם (דברים לב) אשכלות מררות למו לכן יבא הבן ויכפר על האב וצוה הקב"ה יין לנסך לכפר עליו ואח"כ חטאו במה שאמרו ארץ אוכלת יושביה וכלב ויהושע א' כי לחמנו הם לכן צוה לתקן מלחם הארץ ליתן חלה שהוא עשירית האיפ' מדה עשירית של עשר נטיעות ז"ש ר' יוחנן למה נסמכה פ' ע"ז לפ' חלה לומר לך שכל מי שמקיים חלה מבטל ע"ז הוא הדבר אשר דברתי שתיקון חלה הוא תיקון חטא של א"הר שקיצץ בנטיעות והוא חטא ע"ז לכן בפ' של ע"ז ושעיר עזים לחטת חסר א' כי (משלי טז) נרגן מפריד אלוף גם הוא מלשון חטה כי עץ שאכל אה"ר חטה הי' ולפי שהטומא' באשה פי שנים ברוחה כמו שיש כ"ד מיני טומא' לאיש לכך א' מכ"ד ובאשה כפולה לכך א' ממ"ח. גם ע"מלק הוא (ישעיה מ) מ"ר מדלי ובת זוגו הוא לילי"ת כפל מר (שם לח) הנה לשלום מ"ר לי מ"ר הרי שהנוקבא היא כפל זכר לכן גם תיקון העיסה אצל הנקיבה כפל זה מכ"ד וזאת ממ"ח ותיקון עיסה על ידי אשה נלמד מאברהם שא' לשרה (בראשית יח) מהרי שלש סאים איפה של א"הר שהיא היתה דיוקנא של חוה לושי ועשי עגות כי אד"הר לא אפיק מינה חלה צוה לחוה להוציא חלה מן העיסה ולטהרה:
רש"י
כי לא פרש מה יעשה לו. בְּאֵיזוֹ מִיתָה יָמוּת, אֲבָל יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּמִיתָה (שם ע"ח):