וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
אור החיים
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. טַעַם שִׁנּוּי פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר ״וַיְדַבֵּר״, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה מַעֲשֵׂה הַמְקוֹשֵׁשׁ אָמַר לִפְנֵי ה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל תְּפִלִּין וְזוֹכְרִין הַמִּצְווֹת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּמֶּה יִזְכְּרוּ? וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ יִזְכְּרוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיֹּאמֶר״, פֵּרוּשׁ, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב בִּמְבֻקָּשׁוֹ.
אלשיך
ויאמר ה' וכו'. דבר אל בני ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) אל כפל דבר ואמרת. (ב) כי א' דבר הוא ל' קושי ואמרו ואמרת הוא ל' חיבה. (ג) או' לדורותם מי לא ידע שמן הסתם היא מצוה לדורות. (ד) שאו' ועשו ונתנו וכו' הוא שלא לנוכח ואח"כ כל הפרשה לנוכח והיה לכם לציצית וראיתם וכו'. (ה) איך על יד ראותם אותם יזכרו כל המצות. (ו) שנראה שמאליו ימשך על יד ראות אותו שיזכרו כל המצות ואינו נראה כן בחוש. (ז) אומרו ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' שנראה שמועיל ראיית הציצית לבטל שני סרסורי דעבירה עינא ולבא וצריך לבקש טוב טעם לדבר. (ח) שמהראוי יהפך לומר תחלה אחרי עיניכם ואחרי לבבכם כי תחלה עין רואה ואח"כ והלב חומד. (ט) אומרו אשר אתם זונים אחריהם שמורה שהוא ודאי ולא כן הוא ומהראוי היה יאמר פן תהיו זונים אחריהם. (י) אומרו למען תזכרו וכו' כי הרי זה נאמר למעלה. (יא) אומרו והייתם קדושים לאלהיכם מי לא ידע כי נהיה קדושים לאלהינו ית'. (יב) אומרו אני ה' וכו' אשר הוצאתי וכו' כי דבר זה נודע הוא ולמה נאמר פה. (יג) מה שחזר ואמר אני ה' אלהיכם:
אלשיך
אמנם הנה אין ספק כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולקדשו עד יהיו כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו קדש לה' וזה על יד מצותיו רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה. כי יגיעת שניהם יקדשו את האדם. כי על כן היו במספר חלקיו. והוא מאמרנו על חתימת דברי קהלת באומרו סוף דבר וכו' את האלהים ירא וכו'. לומר הנה סוף וכלל כל דברי הספר הזה אחר שהכל נשמע כל דרושי הספר. והוא כי הנפקותא האמיתית היא את האלהים ירא מלעבור מצות לא תעשה. ואת מצותיו שמור שהם מצות עשה שמור לעשות. כי זה כולל כל האדם. כי כללות האדם הוא רמ"ח איברים ושס"ה גידיו. וזה שאמרתי כשהוא מקיים מ"ע ומל"ת הוא כולל כל תרי"ג חלקי האדם לקדשו בכלל כי כך מספרם רמ"ח מ"ע. ושס"ה מל"ת. והנה אין ספק כי לא כל האדם זוכה לעשות כל תרי"ג מצות ולקדש בם כל תרי"ג אבריו וגידיו. ע"כ מה עשה הוא ית' נתן לנו מצוה אחת שבה בכל יום תמיד נזכיר כל מצותיו ונקבל לעשותם. וידוע כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. ומעלה עלינו כאלו עשינו את כלם יום יום. וזהו סוף דברי הכתובים כאשר נשוב אליה בס"ד. באומרו למען תזכרו וכו'. שע"י מה שתזכרו יום יום נחשב לפני כאלו כבר ועשיתם אותם. וע"י כן והייתם קדושים כל כללותיכם איבריו וגידיו. משא"כ אם לא היתה מצוה זו כי לא יחשב לכם רק אשר תקיימו בפועל. וישארו כמה איבריו וגידיו משוללים קדושה. וע"פ הדברים האלה גמר הפרשה כאשר יבא בס"ד באורו. ונחזור אל תחלת הפ'. אמר דבר אל ב"י כו' והוא כי הנה אשר לא יקיים או לא יקבל עליו כל מצות ה' רחוק ממנו ית' יחשב ושלא לנוכח ידובר בו, וז"א ית' דבר אל בנ"י בלשון דבור וקושי שלא לנוכח. ואחר הדבור ההוא תוסיף ואמרת אליהם בלשון חבה שהוא לנוכח כי נעשית חביב למקום. ופירש ואמר מה שאמרתי דבר אל בנ"י שלא בלשון חבה. היא לומר ועשו להם ציצית וכו' שהוא שיקבלו עליהם מצוה שכוללת קבלת כל המצות לעשותה. שהוא מה שיהיה להם להביט ולהציץ בה לזכור המצות וז"א ציצית מלשון מציץ מן החרכים. על כנפי בגדיהם והוא חוטי הלבן וזה יהיה לדורותם כולל כל הדורות כי הלבן לא יחסר לעולם. אך יש דבר שאינו לכל הדורות וזהו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וזהו אינו לדורותם. כי לא בכל הדורות נמצא דם חלזון. והנה עד כה דברנו על מי שלא קבל עליו עול מצות ומצוין אותו יעשה לו ציצית לזכור ולקבל. וע"כ נדברנו בו שלא לנוכח. אך שכבר עשה המצוה הכוללת לזכור ולקבל את כלם מעתה נדבר בו לנוכח וזהו והיה לכם לציצית וראיתם וכו'. וענין הכתוב אם תאמר נא ישראל כי הלא איך תאמר אלי שבראותי אזכור כל המצוה והלא הנני לובש ציצית יום יום ורואה אותם ואיני זוכר כל מצות ה'. לז"א והיה לכם לציצית וכו'. והוא משל אל מה שדרך אנשים שלזכור דבר מאשר ירצו לעשות קושרים חוט באחד מאצביעתיו לראות ולזכור בל ישכח ממנו. ואם יקרה שאיש אחד קשר לו חוט באצבעו שלא בכונת מזכרת על שום דבר ויהי היום אשר היה החוט ההוא קשור באצבעו והיה לו חפץ שהיה צריך לזוכרו ושכחו. ויתמה ויאמר איך שכחתי הדבר ההוא ולא שוה לי החוט הקשור שבאצבעי לזכור אשר חפצתי לעשות. והנה נגד פניו נבונים ויאמרו לו. הלא אתה סכל ואין לב כי על מה אתה נאנח כי לא זכרת חפצך עודנו החוט קשור באצבעך כי אחר שלא קשרת אותו בכוונת מזכרת חפץ זה איך על ידו זכור תזכור את הדבר הזה. והנה בדמותו ובצלמו הוא הדבר הלזה. באומר הוא ית' הנה ידעתי תאמרו לי הננו ועשינו ציצית על ד' כנפות כסותנו. אך מה נעשה כי נראה הציצית ולא יעלה על לבנו זכרון כל מצות ה'. ע"כ הנני בא להאיר עיניכם למען תדעו במה תכשלו. והוא כי אלו בעשותכם הציצית תכוונו יהיה לכם סימן להציץ בו לזכור כל המצות אז כאשר תראו אותו תזכרו אותם. כאדם הקושר חוט באצבעו לזכור להביט בו דבר פלוני. אך אם תעשה הציצית מצות אנשים מלומדה שלא בכוונת הציץ בו לזכור. אז ודאי כי כאשר וראיתם אותו לא תזכרו מצות ה'. וז"א והיה לכם לציצית לומר כאשר יהיה לכם לציצית שהוא כדי להציץ בו לזכור אז כאשר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. מה שאין כן אם לא יהיה לכם שלא יהיה לכם להציץ בו לזכור כי אז איך יהיה לכם למזכרת. וענין המזכרת ידוע מאמר המפרשי' כי ציצית עולה ת"ר ושמנה חוטים וה' קשרים הרי תרי"ג. ועל מה שציצת כתוב חסר אמרו כי למ"ד שממלת לציצית משלמת המנין לשלש התיבות. והלא כמו זר נחשב שבראיית הציצית יעלה על זכרון האיש מספר הציצית שבכתוב עם תשלום הלמ"ד. ועוד כי מלשון הכתוב יראה שע"י ראיית הענף שבכנף והחוטים יהיה הזכרון. ואפשר הוא כי הנה בתיבות כל מצות ה' שבפסוק זה יש מנין תרי"ג מצות כי מלת כל עולה נ' ומצות עולה תקל"ו והשם עולה כ"ו הרי תרי"ב ומצות הציצית שהיא זכרון לכלם הרי תרי"ג. והנה ראשי תיבות של כל מצות ה' עולה ע'. ובזה בהביט איש אל ציציתו וימצא ע' יזכור כל מצות ה' אשר ראשי תיבותיו עולה ע'. והוא כי יראה הכנף בד' חוטין שתלויים בתוכו הרי ה' וה' קשרים וח' חוטין הרי י"ח וי"ג חוליות שהוא האמור בגמרא לא יוסיף על י"ג חוליות והוא המנין המשובח ביותר בספר התיקונים הרי ל"א וט"ל כריכות כי כל חוליא ג' כריכות הרי ע' בכל א' מהציצית. וע"ז יאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי בו יראו מספר ראשי תיבות שבכל מצות ה' הכולל תרי"ג כמדובר. ואמר ולא תתורו וכו' לכאורה אפשר יאמר כי ע"י מה שוראיתם אותו בכל יום וזכרתם את כל מצות ה' ועל ידי קבלתכם בלב לעשותם באופן שועשיתם אותם שיחשב כאלו עשיתם ע"י מחשבה טובה. וע"י כן תחול קדושה בעינים שראיתם אותו ובלב הזוכר כל המצות ומקבל לעשותם יום יום עד גדר שלא ישלוט עוד כח טומאה לעינא וליבא סרסורי דעבירה לחטא בהנה וזהו ולא תתורו: