וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃
כלי יקר
קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֶל קֹרַח אֲנָשִׁים מָרֵי לֵבָב אֹהֲבֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה, בְּחָשְׁבָם כִּי לְכֻלָּם יִתֵּן שְׂרָרוֹת, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ כָּל אַנְשֵׁי שֵׁם אֲשֶׁר אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם נַעֲשׂוּ לָנוּ שֵׁם פֶּן נִהְיֶה לָבוּז. וְיוֹכִיחַ עַל זֶה רֹאשׁ דִּבְרֵיהֶם: ״רַב לָכֶם״ וגו׳, כִּי אָמְרוּ דִּין הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׂרָרָה חוֹזֶרֶת חֲלִילָה מִן אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כִּי רַב לָכֶם שֶׁיָּמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנְּהַגְתֶּם עֲלֵיהֶם שְׂרָרָה, וְרָאוּי שֶׁתִּתְּנוּ שֵׁבֶט הַהַנְהָגָה בְּיַד אֲחֵרִים ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים״. וְ״כֻלָּם״ מְיֻתָּר, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ: יָדוּעַ שֶׁאֵין עֵדָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וּבְכָל עֵדָה וְעֵדָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כָּל עֵדָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה כִּי בְּכָל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה יֵשׁ קְדֻשָּׁה וּבְתוֹכָם ה׳. וְאַתֶּם לֹא דַּי שֶׁאַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל כָּל קְהַל ה׳ אַתֶּם מִתְנַשְּׂאִים, וְדָבָר זֶה אֵין לִסְבֹּל. וּלְכָךְ פָּתַח בְּ״עֵדָה״ וְסִיֵּם בְּ״קָהָל״, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם הֱיִיתֶם מִתְנַשְּׂאִים עַל עֵדָה שֶׁל עֲשָׂרָה הָיָה לָנוּ מָקוֹם לָלוּן עֲלֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי כָּל עֵדָה יֵשׁ בָּהּ קְדֻשָּׁה, קַל וָחֹמֶר שֶׁיֵּשׁ לָלוּן ״מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״ עַל כֻּלָּם כְּאֶחָד. וּמַה שֶׁאָמְרוּ ״וּבְתוֹכָם ה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצָא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הקב״ה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ (מגילה לא.), וַהֲרֵי הקב״ה מַרְאֶה עֲנָוָה לְיִשְׂרָאֵל וּמִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם, רוֹצֶה לוֹמַר בְּאֶמְצַע וְלֹא רֹאשׁ, לוֹמַר הֲרֵינִי כְּרֵעַ כְּאָח לָכֶם וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ בָּרֹאשׁ כְּדִינִי, וְאֵיךְ אַתֶּם תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳.
מלבי"ם
ויקומו לפני משה ואנשים מב"י חמשים ומאתים ומה לקחו הם לטענות בריב הזה, הם טענו שהם נשיאי עדה קריאי מועד והתלוננו על שעשה משה כ"ז בלא דעתם ועצתם כמולך ממלכה בלתי מוגבלת ומחלק שררות ומנוים כחפצו, שבדברים כאלה ראוי לשאול עצתם והסכמתם, וגם י"ל שהם רצו שהכהונה תנתן לנשיאי העדה הראוים לזה כפי מעלתם לא שתנתן לשבט אחד כולו שיהי' בירושה מבלי הבט על מעלת הכהנים ושלמותם, וגם י"ל כמ"ש הראב"ע שהיו ג"כ בכורים פטרי רחם וטענו שהכהונה מגיע להם: