במדבר טז:ד מפרשים: תפארת שלמה, רש"י, אבי עזר וברטנורא

וישמע משה ויפול על פניו וכו'. הנ"ל בזה עפ"י הידוע מספרים הקדושים ענין נפילת אפים הוא בחינת מסירת נפש. לכן עתה בעת המחלוקת הי' משה ירא לבל יהי' עונש עליהם אשר פגמו בכבודו לכן נפל על פניו להיות במס"נ והיה בעיניו כלא כי כל העומד לשרוף כשרוף דמי לזאת הסיר מהם העונש כ"כ כאשר ידוע מעלת משרע"ה שהי' עניו מכל אדם ותמיד הי' במס"נ עבור ישראל כמ"ש מחני נא כו'. וכן כל צדיק הדור עיקר העבדו' להיות במס"נ עבור כנ"י ועי"ז יעורר רחמים עליהם לבקש ולהתפלל על כל צרכיהם. וז"ש בגמ' עבדות אני נותן לך. ר"ל עבדות חדש כי עד עתה היית משגיח רק על עצמך לא כן עתה צריך אתה להשגיח עלהכלל:

ויפל על פניו. מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁכְּבָר זֶה בְיָדָם סִרְחוֹן רְבִיעִי, חָטְאוּ בָעֵגֶל, "וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות ל"ב), בַּמִּתְאוֹנְנִים, "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה" (במדבר י"א), בַּמְּרַגְּלִים, "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם" (שם י"ד), בְּמַחֲלָקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו, מָשָׁל לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁסָּרַח עַל אָבִיו, וּפִיֵּס עָלָיו אוֹהֲבוֹ פַּעַם וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, כְּשֶׁסָּרַח רְבִיעִית, נִתְרַשְּׁלוּ יְדֵי הָאוֹהֵב הַהוּא, אָמַר עַד מָתַי אַטְרִיחַ עַל הַמֶּלֶךְ? שֶׁמָּא לֹא יְקַבֵּל עוֹד מִמֶּנִּי (תנחומא):

ויפול על פניו ברצונו וכו'. כי הוראת נפילה מצינו במקרא הוראתו לכמה ענינים. א' הוראת הכנעה והשתחויה כמו ויפול ארצה וישתחו ולקמן בפרשה זו כתב הרב ויפלו על פניהם להתפלל. ב' הוראת צער וחרדה כמו ויפול על פניו ארצה וכן וירנו ויפלו על פניהם. ג' הוראתו בדרך נבואה בהתפשטות הגשמות וגם הוראתו הכנעה ובקשה ועיין תענית פרק א' לא הכל בנפילה ולא הכל בכריעה ועיין בבא מציעא נ"ט דביתהו דר"א אחתיה דרבן גמליאל מההיא מעשה ואילך לא שבקת ליה לר"א למיפל על אפיה וכו' והמעיין בדעת המחברים הראשונים יראה שאצל נבואת משה לא היה התפשטות הגשמות כי גם החומר היה מנוקה מכל סיג כטעם לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו אולם היה מדרך כבוד בבוא הנבואה אליו וגם אם שעה צריכה לבקש רחמים ועיין מדרש רבה סוף פרשת נשא ג' מדות היו ביד משה וכו' משה היה מדבר מעומד ובלעם לא היה מדבר אלא נופל עיין שם: