במדבר טז:ח מפרשים: זרע קודש, רש"י, אלשיך ומלבי"ם

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי כיון שאתה אומר שכל העדה כולם קדושים ואין ראוי להתנשא עליהם מכ"ש שאין ראוי להתנשא על בני לוי ואיך אתה רוצה להיות כה"ג ולהתנשא יותר משאר בני לוי.

ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ בִּדְבָרִים רַכִּים, כֵּיוָן שֶׁרָאָהוּ קְשֵׁה עֹרֶף, אָמַר עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּתְּפוּ שְׁאָר הַשְּׁבָטִים וְיֹאבְדוּ עִמּוֹ, אֲדַבֵּר גַּם אֶל כֻּלָּם, הִתְחִיל לְזָרֵז בָּהֶם "שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי" (תנחומא):

ויאמר וכו'. ראוי להעיר. (א) איך ידבר לקרח ויקראהו בני לוי. (ב) אומרו המעט כי הבדיל כי הלא גם לאהרן הבדיל ועם כל זה נתכהן ואיך יפלא עליו שיבקש גם כהונה. (ג) למה כפל ויקרב אותך כו'. (ד) מלת אותך שהיא מיותרת וכן אומרו אתך שהיא מלה יתירה. (ה) שהתחיל המדבר עם קרח ויצא בלשון רבים באומרו ובקשתם גם כהונה ולא אמר ובקשת כו' והלא כמו זר נחשב מ"ש ז"ל כי אל הר"ן אנשים לא ידבר כי אם עם בני לוי. (ו) אומרו עתה וכל עדתך המעדים כו' ולא אמר גזירה מה יהיה להם כ"א ואהרן מה הוא כי תלינו עליו שהוא תלונה אחרת ויש שכתב אתה כו' הם הנועדים ולא הישראל' ולא יעלה על לב כי נהפוך הוא. (ז) מה זו תמיהה ואהרן מה הוא והלא על כהונתו היתה המריבה: