וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃
אלשיך
ויאמר משה וכו'. הנה זה היתרון אעשה לכם בל תאמרו שאינכם בני בית לפניו יתברך. לכן הקדימו אתם תחלה והיו לפני ה' המצאו לפניו יתברך טרם ויבא שם אהרן וזהו אתה והם ואח"כ אהרן למען תעשה אתם בני בית לפניו אולי ישא פניכם והביטו וראו וממנו תראו כי מכיר אני בעצמי כי לא יבחר בי לכהן ליקח מחתה רק אתה והם ואהרן ולא אני. וגם לא תשמשו איש במחתת חבירו לומר נקחה קכ"ה מחתות ואחר כך קכ"ה אנשים יקטירו במחתות הראשונים רק מתחלה איש מחתתו חמשים ומאתים וכו'. והוא פן ימותו קכ"ה ראשונים וישמטו השער מלהקריב ואח"כ יאמרו אולי בין הנשארים הוא אשר בחר ה':
מלבי"ם
ויאמר משה אל קרח עפ"ז בא לשנות את מה שאמר תחלה שכל עדת קרח יקחו מחתות אף דתן ואבירם, ואמר עתה שלא יקחו רק חמשים ומאתים מחתות כי דתן ואבירם לא יהיו בכלל, וכן בפעם הראשון לא הזכיר את אהרן כי אז לא הי' המכוון רק להראות להם שצריך הכרעה בינו ובין עדתו, ועתה אמר שגם אהרן יקח מחתתו כי גם אהרן הוא בספק כמותם וה' יודיע גם זה אם יבחר את אהרן או את קרח או את אחד מן העדה [ומ"ש והקרבתם לפני ה' איש מחתתו פי' והקדשתם הוא צווי שיקדישו את המחתות וכמו שיתבאר לקמן יז ג]: