הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃
בעלי ברית אברם
המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וגו׳. נתכוונו להשיבו כנגד מ״ש הוא לבני לוי המעט מכם כי הבדיל וגו׳ אמרו לו אדאזלת להאי גיסא זיל לאידך גיסא המעט בעיניך אתה כי העליתנו מארץ וגו׳ העיני האנשים ההם תנקר כלומר וכי אתה מסמא את עיני בני לוי בדברים שאין בהם ממש ותאמר להם המעט מכם:
בן איש חי
המעט מכם כי הבדיל אתכם ה' אלהי ישראל וכו' נ"ל בס"ד ידוע דאין הקב"ה נותן גדולה לאדם אא"כ ממעט עצמו תחלה דמאן דאיהו זעיר איהו רב ולכן א"ל הנה אתם מבקשים גדולה יותר על מה שיש לכם וכי עשיתם איזה מעוט והשפלה בעצמכם באיזה דבר בעת שהקב"ה נתן לכם גדולה כדי שתהיו ראויים לגדולה זו אשר תבקשנה לעת עתה וז"ש המעט מכם כי הבדיל אתכם ה' אלהי ישראל ר"ל אם בעת שהבדיל אתכם נראתה איזה המעשה והשפלה מצדכם כדי שאתם מבקשים גדולה על גדולתכם:
אלשיך
המעט כי העליתנו וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין זה אצל כהונת אהרן. (ב) מהו כפל תשתרר גם השתרר. (ג) אומרו אף לא אל ארץ וכו' שיורה שאם היה מביאם אל ארץ זבת כו' לא היה חש' על המיתה והלא אחר שלרעתם הביאם להמיתם מה יתן ומה יוסיף להם נחלת שדה וכרם. (ד) אומרו העיני האנשים ההם וכו' מה ענין זולתם אצל עלייתם. (ה) או' אל תפן אל מנחתם איך זה עונש להם ולמ"ש ז"ל שאמר שאש המזבח לא תאכל חלקם בתמיד מה יתן ומה יוסיף זה להם. (ו) איך יתן טעם לזה במה שלא חמור אחד מהם נשא. (ז) האם צדקה תחשב לו שלא לקח חמוריהם. (ח) אומרו ולא הרעותי כי אחר שאפילו את ממונם לא נשא כ"ש שלא ירע את אחד מהם בעצמו: