וּקְח֣וּ ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃
אלשיך
וקחו איש מחתתו וכו'. הנה בצווי באומרו וקחו וכו' מצוה משה מהיום מה שיעשו מחר. ובאומרו מיד ויקחו וכו' נראה כאלו אחר הצווי מיד לקחו ולא היה רק למחרתו וא"כ הל"ל ויהי ממחרת ויקחו וכו'. ואפשר בזה נרמז מאמרם ז"ל כי השמש לא רצה לצאת עד הוציאוהו בהכאת פולסי דנורה ע"כ נסתרה הבאת וביאת יום המחרת מן המקרא.
אלשיך
וזה לשון המאמר שמש ירח עמד זבולה מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דמחו בהו לא נפקי ע"כ. וראוי לשית לב למה עלו לזבול וגם אומרו עמד ולא אמר עלו. ומה ראו ולמה נתייחדו לקנאה זאת מזולתם. ובמה לא מיחו בכבודו יתברך ואומרו והאידנא וכו' למה לא נפקי עד דמחו בהו. ולמה נאמר פה.