במדבר טז:כ מפרשים: מאור ושמש, אלשיך, מלבי"ם ומדרש לקח טוב

וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ויפלו על פניהם ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה כו' ויש לדקדק מה זה הלשון הרומו הול"ל לשון הבדלו כאמור למעלה בפסוק ותו קשה מה ויפלו על פניהם מה היה כוונתם בנפילה ונראה לי כי ידוע לכל בני ישראל שהצדיק מגין על הדור ואפרש קצת להבין הדבר האיך הוא מגין הענין הוא כך שהצדיק בכל דבר מצוה ובכל עסק של מצוה הן בתורה ובתפילה היא מקשר עצמו עם כל ישראל כדתקנו הקדמונים לומר בכל דבר לשם יחוד כו' בשם כל ישראל והרבה עמל ויגיע ועבדות גדול יש להצדיק לקשר עמהם הגם שנמצאים בעו"הר ביניהם כמה וכמה בעלי מדות רעות ובעלי עבירות עד שכמעט ממשיכים איתו למטה חלילה וחלילה אעפי"כ לא זז אותן מחבבן עד שנמשך למטה ממדריגתו הקדושה ומקשר עצמי עמהם כדי שעי"כ יוכל להעלות את תפילתם ותורתם ומצותם שיהיה עולה למעלה למעלה להיות כתר ונזר ועטרה כביכול על ראשו של ממ"ה הקב"ה ועי"כ נמשך עליהם מלמעלה כל השפעות טובות ורחמים וחסדים טובים פשוטים ומגולים ואם הצדיקי הדור לא היו מקשרים עצמם עם כל ישראל אז לא היתה תקוה חלילה ללא טובים שבהם שבישראל כי תורתם ומצותם בעצמם אינם יכולים לעלות למעלה מפני הקטרוג ובפרט שהוא בלא דו"ר דלא פירחת לעילא כידוע מזו"הק וממילא היה נפסק חלילה החיות וההשפעות מלמעלה להיות יורד ומשתלשל עליהם והיו ספו תמו ונכרתם חלילה וחס וע"י הצדיקי הדור שמקשרים עצמם עמהם הם מגינים עליהם כנ"ל ונחזור לענינינו ומשם בארה ביאור הפסוק כי וילונו כל עדת בני ישראל כו' על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה' ויהיה בהקהל העדה על משה ואהרן וכו' והנה ממילא מובן איך שחטאו חטא שאין למעלה ממנו כי הצדיק הדור ובפרט משה רבינו ע"ה רועה נאמן שמסר משה עצמו על ישראל ומגין עליהם כו' שמקשר עצמו עמהם והוא יגיעה ועמל גדול כו' והם הקהלו עצמם על משה ואהרן לאמר אתם המיתם עם ה' ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר הרמו מתוך העדה פירש שתרימו עצמיכם למעלה מהם ולא תקשרו עצמכם עמהם ועי"כ ואכלה אותם כרגע שיהי' נפסק מהם חיותם מאחר שלא יתקשרו עצמם עמהם כו' מדה כנגד מדה כי כן מדותיו של הקב"ה מכ"מ והנה משה רבינו ואהרן בשמעם דבר זה הבינו מדברי השי"ת שהדבר תלוי' בהם ושהוא פותח להם פתח שידעו שעיקר תלוי בהם כמש"ה ועתה הניחה לי ודרשו ז"ל שפתח לו פתח ע"כ תיכף ומיד אדרבא קשרו עצמם עמהם וירדו יותר למטה וזהו ויפלו על פניהם פירש כששמעו משה רבינו ואהרן כה"ג לא רצו לרומם עצמם מהם אדרבא קשרו עצמם עמהם יותר כידוע מסוד נפילת אפים והיא לקשר עצמו אפילו עם נשמות הרשעים שבגיהנם כדי להעלותם וזהו ויפלו על פניהם בסוד נפילת אפים ואח"כ ויאמר אל אהרן קח את המחתה עם הקטורת ג"כ להגין עליהם עוד ביותר.

וידבר וכו'. הבדלו מתוך וכו'. הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לאמר לזולת רק שיבדלו שניהם מכל העדה. אך לזה נעיר כי כדי שלא ילכדו בעונם לא היה צריך יבדלו מהם כאשר לא הוצרך יבדלו בני קרח ולא מתו אך זה כיוון באומרו לאמר והוא על דרך מאמרם ז"ל על פסוק הניחה לי ואכלם שאמר משה וכי תופס הייתי בך וכו' שהבין משה כאב החפץ שיליצו לפניו בעד בנו ויאמרו לפניו בעד בנו ואומר לפני העומדים הניחו לי אל תאחזו בי שאמיתנו והכונה שיאחזו בו וע"כ ויחל משה וכו'. ועל דרך זה פה רצה הקב"ה יבקשו רחמים על ישראל בל יאבדו כל העדה וע"כ אמר הבדלו וכו' ואכלה אותם למען יאמרו משה ואהרן האם לבל נלכד במצודתם הוא אומר שנבדל לא יתכן ומה גם שלא ע"י משחית הבלתי מבחין בין צדיק ורשע הוא עושה כ"א על יד עצמו כאומר ואכלה אותם. ועודי למה מודיענו מה שרוצה לכלותם. איך אין זה רק לשנבקש עליהם רחמים שאם איש אחד חטא לא יהיה קצף על כל העדה. וע"כ ויפלו על פניהם וכו' וזהו אומרו לאמר. ושיעור הכתוב וידבר וכו'. כי כדי לאמר שניהם מה שנוגע אליהם היא תפלה. ומה שאמר הוא ית' הוא הבדלו וכו' ומה שהיה לאמר שיאמרו הם. הוא ויפלו על פניהם:

ויאמרו וכו' אמר למה שאתה אל בעל החסד. ועוד כי אינך חלילה כמשחית הבלתי מבחין בין צדיק לרשע כי הנה אתה אלהי הרוחות לכל בשר ואין הראוי לכל אחד נעלם ממך. גם שהרוחות מלובשות בבשר וז"א לכל בשר כענין אשר בידו נפש כל חי. ועוד שלישית כי אם יבטלו המיעוט ברוב לא יתהפך לבטל הרוב במועט ומה גם באיש אחד וזהו האיש אחד יחטא וכו'.