וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃
מדרש לקח טוב
ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים. זה דתן ואבירם, שנאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים (במדבר טז כז), שבאו לדבר אל פרעה.
רש"י
יצאו נצבים. בְּקוֹמָה זְקוּפָה — לְחָרֵף וּלְגַדֵּף, כְּמוֹ (שמואל א י"ז) "וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" דְּגָלְיָת (תנחומא):
משכיל לדוד
ונשיהם וכו׳ בא וראה וכו׳ פי׳ דק״ל דלמאי נ״מ קפיד קרא לספר שגם טפם יצאו עמהם דליכא למימר שבא לספר גנותם שהרי קטן לא בא לכלל דעת ואין ממש במעשיו והוה סגי למכתב ונשיהם ובניהם ותו לא וכ״ש דמכיון דכתב ובניהם גם הטף הקטנים יכולים להיות בכלל שהרי גם הם בכלל בניהם ולאיזו נפקותא קפיד למנות הטף לבדם וליכא למימר נמי דקרא בא לספר גודל רשעותם של דתן ואבירם דמרוב רשע להגדיל הקטטה והמחלוקת הוציאו גם את הטף דא״כ הול״ל ויוציאו את טפם ולא הו״ל למיתלי בטף עצמו לומר שהם יצאו שהרי הם עצמם אין בהם ממש לכך פירש דהיינו דקמ״ל קרא דמן השמים היה שיצאו גם הטף כדי שיאבדו גם הם ובטעם הדבר מה נשתנה עון המחלוקת מכל שאר העבירות שבשבילה נענשי׳ גם הקטנים אפשר לומר עם מ״ש רז״ל האי תיגרא דמיא לברקא דמיא דכיון דרווח רווח. וא״כ הני קטנים דודאי אתו למסרך וכיון שכן מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב וכדאמרי׳ גבי בן סורר ומורה: