וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ׃
בן איש חי
ואיתא במדרש ויקח קרח זש"ה אח נפשע מקרית עוז וכו' ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל שהוא בא בטענה מכח יצהר וקהת ולוי יע"ש והנה ר"ת יצה"ר קהת לוי ק"מ וס"ת רת"י הרי כאן צירוף מקרית שהוא ק"ם רי"ת וזהו נפשע לעשות המחלוקת מכח טענות שיש לו בשלשה אלה שהם מקרי"ת ולכך עשה מדנים כבריח ארמון גם בזה יובן הרמז בשמו שהוא אותיות חקר קרח רחק כי הוא חקר לעשות הוכחות מן דורות שעברו שהם יצהר קהת לוי ובזה נעשה קרח מן השררה שהיתה בידו ולא עוד אלא שנתרחק גם מן מדור בני אדם בעוה"ז שבלעתו האדמה ועוד חקר קאי על מה שלקח טלית שכולה תכלת ובית כולו ספרים להוליד מזה טענות של שקר:
פענח רזא
האדם" אשר" לקרח", ס"ת חר"ם למפרע מלמד שגזר משה חרם על שיבדלו מהם (ולכך בא הרמז בס"ת ולמפרע לומר כי בתוכם היו גם שאר ב"א אשר ספו ותמו בבליעה על שהפכו בחרם ועברו עליו ולא קיימוהו כהלכתו וכסדרו):