בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעֲרְבַּ֛יִם תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמוֹעֲד֑וֹ כְּכָל־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכָל־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃
משכיל לדוד
ככל חקותיו אלו מצות וכו׳ הא דקרי להו למצות שבגופו חקים ולאידך משפטים אפשר לפי שהמצות שבגופו הם חקים שלא נראה מן הכתובים טעם. דאף על גב דכתיב זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח וכו׳ מ״מ אין זה מספיק לתת טעם למה דוקא שה תמים זכר וכו׳ אבל המצוה טעמה ברור בתורה זכר לעוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים והמרור ג״כ שמו מוכיח שהוא רמז לוימררו את חייהם:
מדרש לקח טוב
פס'. בארבעה עשר יום. למה אמר עוד במועדו. מלמד שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. ככל חוקותיו אלו מצות שבגופו. שה תמים זכר בן שנה. וככל משפטיו אלו מצות שעל גופו למצה ומרורים וביעור חמץ: