וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃
דגל מחנה אפרים
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו כי ידוע שע"י קדושת המחשבה שמקדש מחשבתו ומדבקה תמיד להש"י ב"ה ממילא נתקדשו כל האברים כי גופא בתר רישא גרירא וממילא נעשה מרכבה שלימה מוכן להשראת עליו קדושת אלוהות: וזה י"ל הרמז בפסוק וברדת הטל היינו נקודה עילאה שהוא מחשבה עילאה כשיורד על המחנה היינו האברים: לילה שהם גשמיים וחשכים והיינו כשמקדש ע"י מחשבתו כל האברים ועושה עצמו מרכבה לשכינה ב"ה אז ירד המן עליו היינו קדושת א"ס שהוא נותן מזון ושפע לכל עלמין בגשמיות וברוחניות הוא נותן שפע וקדושה ג"כ לכל העולמות שהוא מחיה כל עלמין ושורה עליו השראת קדושת אור השכינה כביכול מהתפשטות א"ס והתרגום מפרש מנא והוא מספר צ"א שהוא יחוד הוי"ה ואדנ"י וזהו השפע שמשם יורד עליו והמש"י:
מלבי"ם
וברדת. אחר שספר שלש המגרעות שהיה במן אצל הרשעים, וכבר הזכיר (בפסוק ז') שנים שהיה לשבח אצל הצדיקים כמ"ש והמן כזרע גד הוא, ולא הזכיר שהצדיקים ירד להם המן אל פתח בתיהם ולא הוצרכו ללקטו בשדה, לכן אמר פה כי לצדיקים ברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו במחנה ולא הוצרכו לאספו מן השדה, וכבר כתבתי בזה בפי' פ' המן בפ' בשלח עיי"ש, ור"ל שהלקיטה היה רק בסבת מעשה הרשעים:
מדרש לקח טוב
פס'. וברדת המן על המחנה לילה. היה הטל יורד תחלה ונעשה כגליד כדי שלא יתלכלך המן ואחר כן היה בא טל מלמעלן מפני השרצין והזבובין כדי שלא יהו שוכבין עליו שנאמר (שמות ט״ז:י״ד) ותעל שכבת הטל. והיה דומה כמו שמונח בתוך דלוסקמא. והיה אדם משכים ומתפלל ויוצא לפתח ביתו ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו ואחר כך וחם השמש ונמס: