במדבר יא:כג מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), רש"י, אלשיך ומלבי"ם

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הֲיַ֥ד יְהוָ֖ה תִּקְצָ֑ר עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא׃

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)

הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא. והדקדוק מבואר כי איך היה אדון הנביאים נראה כמסתפק בדבריו ית'. ויובן בס"ד לפרש דלעולם הוא האמין וידע שודאי הקב"ה ימציא להם צאן ובקר לשחוט כדי צורך כולם ואפי' שהם שש מאות אלף רגלי ואוכלים חודש ימים ואמנם כוונת מרע"ה בזה הוא לומר דמאחר שהם רבים מאוד ורוצים לאכול כדי חודש ימים א"כ השתא אם תשלח צאן ובקר כדי ספוק כולם בשלימות א"כ יהיה מזה צער גדול כי מרבוי הדם והרפש של הצאן שהם רבים כדי סיפוק כולם ימאס המקום אשר יושבים שם בתכלית המאיסות ויהיה מזוהם הרבה עד שיקוץ האדם ממנו וכן אם הבשר הזה שתשלח להם הוא בשר דגים שתמציא להם דגים רבים בים כדי צרכם וילכו ויאספו מן הים ויאכלו הנה ג"כ זה טרחא גדולה עד מאוד לאסוף כ"כ רבוי דגים מן הים לצורך ת"ר אלף כדי אכילת חודש ימים ולכן אנכי מבקש שאם תשלח צאן ובקר לא תשלח בתחלה צאן ובקר הרבה כדי סיפוק כולם בשלימות אלא תשלח מעט אשר לא יספיק לכולם ואמנם אחר השחיטה תשלח ברכה בבשר באופן שיספיק לכולם אבל מקודם שישחטו את הצאן יהיו מועטים כדי שלא יספיקו לכולם כדי שבזה תתמעט הזוהמא והמאיסות שיהיה מן הדם והרפש כי לא ימצא דם ורפש הרבה וכן אם אתה שולח להם דגים ג"כ תעשה להם באופן זה שלא יאספו להם כ"א מעט שאינו כדי סיפוקם ואמנם אחר שיאספו אותם ויהיו אצלם מזומנים בביתם אזי תשלח ברכה באותם הדגים שכבר אספו שיהיו מספיקים להם כדי שאז תתמעט טרחתם וז"ש שש מאות אלף רגלי וכו' ומאחר שכ"כ הם רבים א"כ צריך להכין להם צאן ובקר ג"כ הרבה מאוד מאוד ולכן זאת אבקש והוא שאם תרצה לשלוח צאן ובקר אזי יהיה באופן זה שלא תשלח מתחלה כדי סיפוקם אלא אחר שישחט להם אזי אח"ך ומצא להם כלומר אחר שישחטו אות' ויוציאו זוהמת' אח"ך תשלח ברכה בבשר שיהיה מספיק להם וזהו ומצא להם וכן אם את כל דגי הים תרצה לתת להם ג"כ אבקש אחר שיאסף להם אח"ך אז ומצא להם אבל לא בעת שיאספו להם לא תהיה האסיפה כדי סיפוקם כדי שאז תתמעט הטרחא. והשיב לו הש"ית היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי וכו' והכוונה שאנכי אוכל לעשות דבר שמתחלתו יהיה מספיק להם ואפ"ה הם לא יטרחו בו ולא יהיה ממנו זוהמא ומאיסות כלל וכמו שהיה באמת שנתן להם השליו שאין בו זוהמא ומאיסות וגם לא טרחו בו לאספו מן הים אלא רוח נסע מאת ה' ויגוז שלוים מן הים ויטוש על המחנה וכו':
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

עתה תראה היקרך דברי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ: אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ דַּקָּה בִקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ גַּסָּה בִקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ, אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן, אָמַר לוֹ עתה תראה היקרך דברי — שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם היד ה' תקצר, "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹ' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת" (תהלים ע"ח), אָמְרוּ, פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתֵנוּ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ויצא משה וידבר אל העם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, ויאסף שבעים איש וגו' (עי' ספרי):
שאל רבBookmarkShareCopy

אלשיך

ויאמר משה אל ה'. וכו'. הנה אין ספק כי רועה נאמן כמוהו אין דבריו נגד ה' חלילה אך כחס על עם ה' ואמר שש מאות וכו' והוא כי הנה ראה בדבריו ית' שני דברים. (א) אומרו ואל העם תאמר וכו' ואכלתם וכו' עד אשר יצא וכו' שמשמעות הענין כי כל אוכליו יאשמו וימותו והנה נראה שכלם אוכלים כאומרו ואל העם תאמר התקדשו וכו' ואכלתם וכו' וא"כ נמצא שימותו כלם. (ב) באומרו ית' והיה לכם לזרא שהוא שיקוצו בבשר והנה ידוע כי הבחירה ביד של אדם ואולי לא יאמרו די. ועל שני הדברים האלה אמר. על האחד הנה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו שהוא שנים עשר השבטים מלבד שבט לוי שאינו בקרבם כי הוא והם סביב למשכן מסובבים ממחנה ישראל וגם זולת הערב רב שחוץ לענני כבוד שאינו בקרבם והנה אתה אמרת בשר אתן להם שמירה אל כל העם שהם הת"ר אל"ף ואת כל האוכלים הוא עד אשר יצא מאפם ואם כן הכלה אתה עושה חלילה לשש מאות אלף רגלי מישראל. ושמא תאמר כי לא יאכלו רק הרשעים הלא ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים והנה האוכלים חדש שלם הם הצדיקים כמשז"ל כי הרשעים עודנו בין שניהם ימותו ובהדרגה יש י' ימים ויש כ' והטובים חדש ימים והנה זה כל האדם ולמה ימותו יחד כלם כצדיק כרשע. ועל השנית שאמרת שיהיה להם לזרא ויקוצו הלא בעלי בחירה המה והצאן ובקר ישחט להם ויספיק להם כי יאמרו כי היתה דים אם את כל דגי הים וכו' התם יאמרו שמצא להם. והשיב הוא ית' על הראשונה ואמר היד ה' תקצר לומר אל יעלה על רוחך כי כל האוכלים ימותו כי מה שאמרתי שאתן לכלם הוא לבל יראה שהיד ה' תקצר להספיק לכולם אך לא שימותו אנשים גם אשר לא התאוו כי האוכלים חדש יהיה הם הטובים מתוך המתאוים בלבד. ועל השנית אמר עתה תראה היקרך דברי כי ימצא להם ויקוצו בה ולהורות שאין דעת עליון מכרחת אמר לשון מקרה. ועל פי דרכו רמז באומרו דברי מה שכתוב אצלנו בדרוש הידיעה שיש הפרש בין מחשבה לדבור כי הבחירה אפשרית נגד המחשבה ולא נגד הדבור כענין מאמרם ז"ל ואלו צדיק ורשע לא קאמר. ובדרך הזה מצאנו ראינו אל אומרו ע"כ קרא למקום ההוא קברות התאוה וכו' וצורך פי' הדבר כי שם קברו וכו' והוא כי לא כאשר חשב משה שימותו גם מאשר לא התאוו כי על כן קרא למקום ההוא קברות התאוה להורות כי לא קברו רק את העם המתאוים בלבד:
שאל רבBookmarkShareCopy