וַיֵּ֨רֶד יְהוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃
תפארת שלמה
ותנח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו. פי' כי אם האדם נעשה מרכבה לקדושה אזי שורה עליו רוה"ק וזהו ל' נחת רוח ותרגום של וירד ונחת שהרוח הקודש יכול לירד עליו ולנוח ולהתקיים עליו וזהו שאמרו דברי חכמים בנחת נשמעים ר"ל ברוח הקודש שהשכינה שורה עליהם לכך נתקיימו ונשמעי' דבריהם וז"ש חכמים בערב שבת צריך הני תלת מילי למימרינהו בניחותא כי היכא דלקבלי' מיני' שלשון ניחותא הוא לשון הנחה של רוה"ק שהשכינה יכול להתקיים עליו ולא להסתלק ממנו לפעמים חלילה מחמת איזה סיבה מחמת עבירה או מחמת כעם. אך ההנחה הוא הקיום עליו שיש לרוה"ק הנחה עליו אז עי"כ יקבלו ממנו בלי ספק וזהו ותנח עליהם הרוח שהי' לרוה"ק הנחה עליו אז עי"כ לכך כנוח עליהם ויתנבאו ולא יספו כנ"ל:
רש"י
ולא יספו. לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "וְלָא פָסְקִין", שֶׁלֹּא פָסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם:
קיצור בעל הטורים
כנוח ב' במס' ויהי כנוח עליהם הרוח ואידך כנוח כפות רגלי הכהנים לומר לך שנחה עליהם השכינה כמו על הארון: