במדבר יא:לב מפרשים: רש"י, אלשיך, מלבי"ם ומשכיל לדוד

וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל ׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה׃

רש"י

הממעיט. מִי שֶׁאוֹסֵף פָּחוֹת מִכֻּלָּם, הָעֲצֵלִים וְהַחִגְּרִים, אסף עשרה חמרים (שם):
שאל רבBookmarkShareCopy

אלשיך

ויקם העם וכו'. הלא כמו זר נחשב כי הלא לו חכמו ישכילו כי אשר לא טוב עשו בשאלם בשר ומה גם בראותם כי בא להם תאותם וגם תבא פקודתם האמורה עליהם כי יאכלו וימותו ולכן מהראוי היה לא יגעו בו יד באמרם חטאנו כי שאלנו בשר. ואדרבה כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת פשטו ללקוט והממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו וכו'. ומה עלה על רוחם שאדרבה יורה על קוטן האמנתם. אמנם הם חשבו למשפט כי לא ה' פעל כל זאת ויחר אפו מאד על שאלת הבשר. אך העיקר היה כי ידע את אשר בלבבם הלא היא תאות עשויות ושעל זו היה הרוגז רב מאד אלא שלא הזכירו הוא ית' על שהם לא גלו אותה אך עיקר חמתו עליה איתה. לכן ייעצות כליותם לאמר במה יודע שאלת הבשר היה העיקר אם לא בהפעיל עצמנו ללקוט ולאסוף משא"כ אם נאסוף ידינו מלאסוף כי הלא יאמרו מה לכם שלא תאספו בשר אך אין זה כי אם לא זאת המנוחה והתאוה אשר דאבה נפשכם כי אם עריות. לכן הכניסו עצמם בכל עוז להורות כי זו היתה עיקר תאותם ועל כן שמחים עליה כעל כל הון.
שאל רבBookmarkShareCopy

מלבי"ם

ויקם העם, הבשר עודנו בין שניהם. הנה ה' אמר שיתן להם בשר ואכלו חדש ימים ואז יענשו כמ"ש עד חדש ימים עד ואשר יצא מאפכם, ומכאן נראה שתיכף שהתחילו לאכלו הכה בם מכה רבה ונקברו העם המתאוים. והטעם בזה שהשם הודיע למשה שיאכלו חדש ימים שזה יהיה לו למופת שלא בקשו בשר בעבור תאותם לבד, רק בעבור מרדם בה' כנ"ל, ומשה הגיד להם שיהיה להם בשר חדש ימים. ולפ"ז לא היה להם לאסיף ממנו הרבה מאד, אחר שידעו שימצא שם כל ימי החדש, ויוכלו לקחת ממנו בכל יום כפי הצורך לא להקדים לאסוף ממנו על הרבה ימים שבזה יצא מתורת בשר, כמ"ש בתענית (דף למ"ד) אבל אכל הוא בשר מליח עד כמה כ"ז שאינו כשלמים, פרש"י שלא שהה במלחו שני ימים ולילה אחד דטפי לא אשכחן דאיקרי בשר, וכאן שאספו כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת יצא מתורת בשר, ולכן הכה בהם תיכף כי בסוף יום המחרת נקרא עדיין בשם בשר ולא נפסל טעמו, משא"כ בערב יפסל טעמו ואם יפסקו מלאכלו אין ראיה מזה שחדלה תאותם כי יוכל להיות שזה מפני שנפסל טעמו, ועוד טעם בזה שלא היה צריך עוד להמתין עד שיאכלו חדש ימים שכבר נתברר שיאכלוהו חדש ימים ממה שאספו בשר יותר מחדש, וכן נתברר שלא בקשוהו בעבור תאותם אל הבשר שאז היה להם לאסוף בכל יום בעוד שיקרא בשר, וע"כ הכה בהם תיכף ועז"א שהבשר עוד בין שניהם ר"ל תיכף כשהתחילו לאכול טרם יכרת, ר"ל לפני זמן חדש ימים שהגביל שאז יכרת השלו:
שאל רבBookmarkShareCopy