במדבר יא:לג מפרשים: שפתי כהן, מגלה עמוקות, רש"י ומשכיל לדוד

המתנה הבשר עודנו בין שניהם. ס"ת למפרע מנורה, כי מי שיש לו מאכל נאה לא יאכלנו אלא לאור הנר, כדאמרינן בגמרא האי מאן דאית ליה מיכלא מעליא לא ליכליה אלא ביממא, ואמרי לה כעין יממא:

הבשר עודנו בין שניהם. על ענין לשון הרע שהלשון הוא הבשר שבין שניהם ע"כ טרם יכרת (תהלים יב) יכרת י"י כל שפתי חלקות אף י"י חרה בם שהוא עין הרע וזה ענין נ' הפוכה שמקומה במרגלים שפגמו בלש"הר ונעשה ו"י כי נ' הפוכה הוא ו' וי' אצלה ולכן נאמרו יפה אחר שברחו מבית הספר כי (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים ע"כ הבדיל בין פר' שרפו ידיהם מד"ת לבין מתאוננים עכ"ל שכתב לי שדרש שם ובאמת שסוד ו"י הוא בשינים כי נחלקים השינים לשני חלקים לכן נקר שינים על שם שני מערכות כי לכל יהודי יש י"ו למעלה וי"ו למטה משא"כ לעכו"ם או פחות או יתר ע"ז אמרתי (תהלים קמז) ל"א עשה כן לכל גוי ל"א כי (שם) משפטים ב"ל ידעום אבל ישראל הלומדים הורה מראש עד סוף מתחלת בב' ומסיימת בל' (שם) מגיד דבריו ליעקב יש להם סוד אלו ל"ב נתיבות ז"ש (שם ג) שיני רשעים שברת אל תקרישברת אלא שרבבת תרווייהו איתנהו בעכו"ם או שברת יהיו פחות א' או שרבבת יותר א' והם נחלקו על ב' מערכות י"ו למעלה וכן י"ו למטה בלחי התחתון י"ו שינים. וכן נקרא לבעל שם לב איברים פנימים י"ו עד הלב ומן הלב ומלמטה ג"כ י"ו איברים והיא סוד אלף שנחלקה על י"ו למעלה י"ו למטה לכן אמר לא מצתי חן בעינך חסר א' כי משה היה הלב על סוד שקבל אח"כ ה' חומשי תורה שהתחלתה בב' ומסיימת בל' ז"ש למה הרעות לעבדך בגלגולא קדמאה ולמה לא מצתי עתה חן בעיניך לתקן אלף שהפריד נרג"ן בל"ב נתיבות חכמה ל"ב אלקים של מעשה בראשית הרגני נא עתה הרוג כמו שהרג אותו בקין בסיבוב ראשון שלו. ובר"מ ובתיקונים איתא אינון שמבליעין תיבות בתפלה עלייהו איתמר הבשר עודנו בין שיניהם טול קיסם מבין שיניך ע"ל פ' קדושים כי היכי דלימטי לי' שיבא מכשורא י' הוא שיבי ו' היא כשורי ויהי העם כמתאוננים שגרמו (בראשית ג) ו"י גרש את האדם מי יאכילנו בשר שרצו לאכול בשר מסטרא דקדושה שהרי במצרים אכלו דגים ויש יותר ניצוצות טהורות בדג שהרי דגים באסיפה ת"ח מיתתן באסיפה ז"ס עינא פקיחא לאכול דג בסעודה ג' של שבת. ומשה אמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם על אינון ניצוצין טהורות שהם תקועין בבשר כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומה שמעלין בשחיטה ובברכה אינם ראוין לזה קאמר אם את כל דגי הים יאסף להם שהוא דים באסיפה בעלמא ואין, שם שחיטה ק"ו שאינם ראוין לזה שימצאו מציאה סוד ניצוצות טהורות ז"ס שאמר (ירושלמי) שבטים מציאה מצאו ויצא לבם כי סוד כסף שלקט יוסף על סוד (ברכות פ"ב) ניצוצות טהורות שהיו תקועין במצרים שבשביל זה ירד יוסף למצרים ללקט אותם אנו שאבדנו את ר' סימון חבירינו שהיה ניצוץ טהור (איוב כח) כי יש לכסף מוצא אבל (שם) והחכמה מאין תמצא זה שאמר את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם להמציא להם ניצוצות טהורות והם היו מסטרא דרע ולא מסטרא דטוב. לכן אמר והאספסוף אשר בקרבו דייקא סוד ניצוצות המובלעים לכן אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל הם סוד ע' ניצוצות ע' שרים של מעלה שנבלעו ואצלתי מן הרוח אשר עליך כי משה היה בסוד אדם קדמאה שהיה כלול מכל ס' רבוא פרצופים וכל הנשמות מסוף העולם עד סופו היה תלוין עליו ז"ש אם כ'כ'ה את עושה לי כ"לל כ"ל ה"פרצופים. קומה י"י סוד שיעור קומה נ' הפוכה נשמה שהפכו:

טרם יכרת. כְּתַרְגּוּמוֹ "עַד לָא פְסַק"; דָּ"אַ, אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפָסְקוֹ בְּשִׁנָּיו עַד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצְאָה: