במדבר יז:ב מפרשים: דברי דוד, רש"י, אלשיך ומלבי"ם

כי קדשו, שהרי עשאום כלי שרת. משמע דקדושת הגוף יש בהם, וקשה דהא הקדישום להקטיר בה קטורת זר והו"ל כמקדיש בעלי מומין למזבח דהוה קדושת דמים כמ"ש הרמב"ם פ"ק דאיסורי מזבח דהו"ל קדושת דמים, וצ"ל כאן דעשאום לכלי שרת לעולם, ויביא בהם קטורת כשר, וכבר הקשיתי על מ"ש הש"ע בוי"ד, סי' רע"ו דהמקדיש בעלי מומין למזבח דאין קדושה חל עליו, והוא נגד האמת כמו שזכרתי דקדושת דמים יש עליו. וקשה לי עוד דכאן דהוה כלי שרת היאך אמר הקב"ה לעשות מהן צפוי למזבח דהא הוה תשמיש גוף הקטורת ועדוף מצפוי מזבח ומעלין בקודש ואין מורידין, וי"ל דדוקא לתשמיש אחר אסור, משא"כ כאן דלא נעשה תשמיש כלל אלא לזכרון:

ואת האש. שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתּוֹת:

אמור אל אלעזר וכו'. ראוי לשום לב למה נתייחד צווי זה אל אלעזר יותר מאל אהרן או אל משה עצמו. ועוד או' את מחתות החטאים האלה וכו' מי לא ידע כי חטאים היו וכן אומרו כי הקריבום שהוא מיותר וידוע. וגם או' ויקדשו הרי נא' באומרו כי קדשו ועוד אומרו כאשר דבר ה' ביד משה לו כי או' לו הוא מיותר. ועוד מה עלה על לב ישראל לומר אתם המיתם את עם ה' ולא בושו ולא לקחו מוסר מאשר עין בעין ראו השגחתו ית' ויכירו כי נאצו האנשים ההם את ה' וישלחם ביד פשעם ואיך ערבו להם לדבר כדבר הרע ההוא ולא יראו אלהים. ועוד למה איחרו התלונה עד יום המחרת ולא ביום מיתתן.