במדבר יז:ה מפרשים: רש"י, כלי יקר, משכיל לדוד ומדרש לקח טוב

ולא יהיה כקרח. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְקֹרַח:

וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וַעֲדָתוֹ וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, שֶׁלֹּא יִלְקֶה בְּצָרַעַת כְּמוֹ שֶׁלָּקָה מֹשֶׁה בְּצָרַעַת בְּיָדוֹ (סנהדרין קי). וּמִלַּת ״לוֹ״ שָׁב אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה. וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל, מַה עִנְיַן צָרַעַת שֶׁל מֹשֶׁה אֶל הַחוֹלֵק עַל הַכְּהֻנָּה, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה מֵבִיא לִרְאָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיָה מֵעֵין מַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח, כִּי מַחֲלֻקְתּוֹ עַל הַכְּהֻנָּה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁחָלַק עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה – לֹא שְׁלָחֲךָ ה׳, וּמִזֶּה הַמִּין הָיָה צָרַעַת שֶׁל מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה: ״הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר״, וְכֵן אָמַר קֹרַח: ״כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים״, לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּהַר סִינַי ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״. אֲבָל צָרַעַת יָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מַה שַּׁיָּכוּת יֵשׁ לוֹ לְמַחֲלֻקְתּוֹ שֶׁל קֹרַח.

ולא יהיה כקרח כדי וכו׳ אף על גב דאמור רבנן כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנאמר ולא יהיה כקרח לא הביא רש״י זה שאינו קרוב לפשט שהרי השרופים הללו לא מפני המחלוקת נשרפו דאפילו לא באו במחלוקת כלל מכיון שהיו זרים והקטירו דינם בשריפה דאפילו נדב ואביהו שהיו כהנים נשרפו לפי שהביאו קטורת זרה וכ״ש זרים ובליעת הבלועים היתה מפני המחלוקת דוקא. ועוד שאילו הריקועים הללו היו לזכרון שלא יחלוקו עוד על הכהונה לא היה צריך עוד הזכרון של מטה אהרן כדלקמן. ועל הכל שאם הוא אזהרה הול״ל ולא יעשה כקרח. מש״ה ניחא ליה לפ׳ שאין זו אזהרה אלא נמשך לדלעיל שלא יקרב זר להקטיר כדי שלא יהיה כקרח ועדתו. וניחא מ״ש כקרח לפי מ״ד דקרח היה גם כן מן השרופים: