וְאַתָּ֣ה וּבָנֶ֣יךָ אִ֠תְּךָ תִּשְׁמְר֨וּ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֜ם לְכָל־דְּבַ֧ר הַמִּזְבֵּ֛חַ וּלְמִבֵּ֥ית לַפָּרֹ֖כֶת וַעֲבַדְתֶּ֑ם עֲבֹדַ֣ת מַתָּנָ֗ה אֶתֵּן֙ אֶת־כְּהֻנַּתְכֶ֔ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃ (ס)
מלבי"ם
ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם כבר פי' בספרי למעלה (סי' ב') שזה קאי על ב"ד של כהנים שהם היו משגיחים שלא יעשה שום דבר השייך למזבח רק ע"י כהנים, וכמו שמפ' ביומא (דף כד) מה שמרבה בזה, אמנם מ"ש ולמבית לפרוכת הוא מיותר שהלא גם כהן אסור לכנס לשם, ע"ז פי' שהוא מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה עי' בז"א שהאריך בזה, ופי' לפי הרמז למבית לפרוכת יהי' מקום ב"ד של כהנים הבודקים, ובזה תבין מה שדרשו ביומא (דף סד), אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין, מ"ט דרב דכתיב ואתה ובניך אתך וכו' ועבדתם עבודת מתנה ולא עבודת סילוק, ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה, ר"ל מדאמר שזה מוטל על ב"ד של כהנים מבואר שמדבר בדברים שחייב עליהם מיתה כמ"ש והזר הקרב יומת, וממ"ש עבודת מתנה פי' עבודה שנותמם דבר על המזבח לא עבודת סילוק כגון תרומת הדשן, וממ"ש ועבדתם בעבר המהופך לעתיד מבואר שהוא פעולה תמה ונגמרת שאל"כ היל"ל ותעבדו בעתיד גמור ובארתי זה היטב (אמור סי' קצ"ג) עפ"י הכלל שבארתי באילת השחר (כלל מ"ב) עיי"ש:
מדרש לקח טוב
פס'. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגו'. מיכן היה רבי אליעזר הקפר אומר כל דבר של מזבח לא יהא אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת. מיכן אמרו מקום היה שם אחורי הפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה. ועבדתם עבודת מתנה. מה מתנות כהונה בפייס אף עבודה בפייס יכול יהוא מעורבין שכל הרוצה לעבוד יעבוד ת״ל עבודת מתנה. תנן התם במסכת יומא ד' פייסות היו שם וזה הפייס הראשון. הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים בכבש ולמזבח וכו'. ד״א ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם. לענין אכילת קדשים בגבולין. מקדש ידיו (ורגליו) ואוכל. וכבר שהה רבי טרפון מלבוא לבית המדרש אמר לו רבן גמליאל מה ראית להשתהות. אמר לו שהייתי עובד אמר כל דבריך תמה וכי יש עבודה עכשו אמר לו הרי אומר עבודה מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד. אף אכילת קדשים מקדש ידיו (ורגליו) ואחר כך אוכל ומקום שצריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו. מיכן למדנו נטילת ידים מן התורה. והזר הקרב יומת. אפי' בטהרה. עבד יומת. אזהרה מנין וזר לא יקרב אליכם: