וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא׃
מדרש לקח טוב
וכל בכור אדם בבניך תפדה, בכל פודין בכורים, חוץ מבעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות, מאי טעמא דילפינן מדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש (במדבר יח טז), דומיא דכסף דמטלטל וגופו ממון, יצאו הקרקעות שאינן מטלטלין, יצאו שטרות שאין גופן ממון, יצא עבדים שהוקשו לקרקעות.
מלבי"ם
ופדויו מבן חדש תפדה נוסחא הישנה של הספרי מתאמת עם נוסחת המכלתא (בא סי' קכג), וההגהה שהגהתי הוא עפ"י הגהת הגר"א והז"א, והוא כפי שטת הגמ' בבכורות (דף נא) ושבועות (דף ד) וכבר בארתי בפי' המכלתא שהמכלתא אינו עומד בשטת הגמ', וס"ל שבכור תפדה הוא הכלל השני וס"ל דכלל ופרט המרוחקים זה מזה דנים בכלל ופרט, והגמ' שמייתי בזה פלוגתת רבי ורבנן לא יכול לומר כן, כי לרבי ס"ל בב"ק (דף פב) דכלל ופרט המרוחקים זה מזה אין דנים, ולפ"ז בספרי שמביא ג"כ דעת רבי צריך להגיה כשטת הגמ', ובזה תבין שהגר"א הגיה כאן בספרי כשטת הגמ' ובמכלתא לא הגיה כלום:
מדרש לקח טוב
פס'. ופדוי' מבן חדש תפדה. כלל. בערכך כסף חמשת אלפים בשקל הקדש. פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש מטלטלין שאין להם אחריות אף אין לי אלא כיוצא בהן. מיכן אמר רבי בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ושטרות והקרקעות. עשרים גרה. להביא שוה כסף עשרים גרה.