במדבר יח:יז מפרשים: דגל מחנה אפרים, מלבי"ם, מדרש לקח טוב ומנחת שי

או יאמר לבאר זה ע"ד הפסוק נער הייתי וכו' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה: לחם היינו כתפלת יעקב אבינו ע"ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש: לחם לאכול דייקא ובגד ללבוש דייקא לחם דמהימנותא ולא דבר אחר כמו ששמעתי בזה מן אא"ז זללה"ה דמי שמת ואין לו בן אינו יכול למיעל לפרגודא דלעילא: ואפילו מי שיש לו בן רק שאינו נוהג עצמו כשורה או שיש לו כמה חסרונות הוא ג"כ חסרון לאביו כהאי עובדא בזוהר בבר ליואי ע"ש: אבל להיפוך אם הבן הוא צדיק בשלימות המדות ואינו נחסר לו כלום הוי עליה ג"כ לאביו וזהו זרע אותיות עזר וזהו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה היינו דאתי ג"כ מעילא לתתא השפעה ושמחה לבן ואם לאו ח"ו הוא נאסף במקומו ואינו משפיע לתתא להבן כיון שאין הבן מעורר השפעה מתתא לעילא ואין להם התקשרות יחד וזהו מפני הרעה נאסף הצדיק דלכאורה קשה מאי מפני הרעה שאין יכול לבוא בשביל הצדיק המגין ולכך הוא נאסף כדי שיבוא ח"ו הרעה הא גדולים צדיקי' במיתתן יותר וכו' כנ"ל אבל הענין הוא שנאסף ונסתלק לעילא ואין להם התחברות עמו כנ"ל ויש מקום להענישם וכמאמר הרב מפולנאה ע"ה כמה פעמים שזהו פירוש ר"א אומר משחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל יה היינו שלא יהיה להם התחברות עם המון עם כי סכנה הוא אבל צריך לעשות תחבולות וזהו על זאת יתפלל כל חסיד אליך וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו והנה אהרן היה מדת חסד שהיה משפיע חסד ממדת כהן ולוים היו מסטרא דגבורה ולכך אמר השם למשה נתונים נתונים המה לו וכו' היינו שיתחברו לחסד וימתקו הדינים בע"כ כמו ומלאך רע בע"כ יענה אמן וידוע השי"ת הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית ובמעשה בראשית נאמר ויבדל אלהים בין המים אשר מתחת לרקי' וכו' וקרח היה מכחיש במעשה בראשית כתרגומו ואתפליג כדאיתא בזוה"ק דבעי למעבד חלופא והוא שאמר הקב"ה למשה הרומו מתוך העדה דהעדה שהיו להם עדיין חיבור עם משה ולא אתפלגו רק היה מלינים על משה ואהרן אתם המיתם את עם ה' לכן אמר הקב"ה למשה ואהרן הרומו מתוך העדה לעילא כנ"ל שלא יהיה התקשרות עמהם ואז ואכלה אותם כרגע: אבל בעדת קרח עצמו שכבר התפלגו ועשו הבדלה כמ"ש בזוה"ק דבעי למיעבד חלופא לכן אמר הש"י הבדלו וכו' לשון עבר ר"ל כבר אתפרשו ואתפלגו ועשו הבדלה לכן אכלה אותם כרג': והוא שרימז הש"י למשה כמו שבטש בו ורימז לו במה שאמר הרף ממני ואשמידם אף כאן רימז לו כן והזכיר לו לשון הבדלה ודוק בזה כי הדברים אינם כסדרן יפה וחסר הרבה והמשכיל יבין:

אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז כבר כללתי בהתו"ה (ויקרא סי' קטו) ששם הנסמך לסומכים רבים לפעמים יבא השם עם כל סומך, בפרי בטנך ובפרי אדמתך, ולפעמים לא יבא בכל פעם כמו ראשית דגנך תירושך ויצהרך, ודעת חז"ל שכ"מ שיחזור השם בכל פעם מורה שהענינים מחולקים, וע"כ ממה שהחזיר שם בכור בכל פעם למדו שבא לחלק הענינים, ובזה ממעט כלאים ורדמה כי בספרי ממעט כלאים ובגמ' בכורות (דף ה) ממעט נדמה, וזה יתבאר עפמ"ש בספרא אמור (סי' קכח) ולמעט ממ"ש שור או כשב או עז כי יולד למעט כלאים ונדמה, ובארתי שם שלכן בא מלת או שמורה החילוק שאם יאמר כשב ועז נאמר שה"ה כלאים הבא מכשב ועז ביחד, ואם יאמר שור וכשב נאמר שה"ה הנדמה לעגל וכשב עיי"ש בפי' בארתיו היטב, וה"ה מטעם זה בא שם הסומך בכור שור או בכור כשב, למעט הנדמה לעגל וכשב, ובא שלישית בכור עז למעט כלאים מכשב ועז ביחד:

פס'. אך בכור שור. שור גמור להוציא את הכלאים. או בכור כשב. (להביא) את (הנדבה). או בכור עז. עז גמור שיהא הוא ואביו עז. לא תפדה קדש הם. מלמד שאפי' פדאו אינו פדוי. את דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. ואת חלבם תקטיר, בחלב תותב קרום ונקלף. ומנין להביא פסח ומעשר שיהו טעונים מתנה אחת ת״ל קדש הם. אשה ריח ניחוח. נחת למי שאמר ונעשה רצונו.