הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
רקנאטי
הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים כבר כתבנו כי סבת טומאת המת הוא מצד מלאך המות שהטיל בו זוהמא והמטמא בו צריך טהרה. אמנם מי שמת בנשיקה מת על פי יי' כפי הדבקה בשכינה ואין רוח הטומאה שולט במיתתן לפיכך אין האויר נפסד לפי ששמרו נשמתן ולא נתפתו ביצר הרע ונשארו טהורות ולבנות כמו שנופחו מפי יי' יתברך ועל כן יציאתם גם כן היא על פי יי' יתברך ושם נדבקין וזהו שאמרו רז"ל במשה רבינו ע"ה כשבא סמאל ליטול נשמתו של משה לא הניחו לקרב אליו וכן כששאלו אליהו ז"ל ולא כהן הוא מר ואמר להם צדיקים אינם מטמאין. וטעם שבעת ימים תבין מוספרה לה שבעת ימים. וטעם היות ההזאה שלישי ושביעי ידוע מעתה כי הימים האלו הם רומזים לתפארת ישראל ושכינת עוזו ושהם גוף האילן ואמצעיתו כשתתחיל למנות מתחלת הבנין שנאמר חסד יבנה (תהלים פט ג). וטעם את מקדש יי' טמא כתב הרב הגדול ז"ל על דרך האמת יתכן שיהיה רמז למקדש העליון וכבר רמזתי סודו. והבן אומרו טמא. והתעורר למה נקראו המים האלה מי נדה:
אדרת אליהו
הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים. ולהלן כתיב כל הנגע במת בנפש האדם כפל הפסוקים דרשו רז״ל הנוגע במת זה מת שלם ומניין להביא כזית מן המת ת״ל כל הנגע במת והענין שלמדו על כזית לפי שתחילת יצירת האדם הוא בכזית עוד למדו לכל נפש אדם שדם המת מטמא מניין אפי' רביעית ת״ל לכל נפש אדם שתחילת נתינת דם באדם הוא רביעית שמתחילה בשעת יצירתו הוא בלא דם ואח״כ כשנתגדל מעט אז בא לו הדם כשיעור רביעית:
מלבי"ם
הנוגע במת. פי' חז"ל שנוכל ללמוד בק"ו רק שאין עונשין מה"ד, ועי' מ"ש הרמב"ם בפ"א מה' טומאת מת ובכ"מ שם, והגר"א בכאן ובכל המקומות שנמצא כזאת במכלתא ובספרי שאין עונשין מה"ד מחק אותו, כמ"ש בפ' משפטים סי' קט"ז וסי' קכ"ח ובפ' נשא על וענבים לחים ולקמן על וכל אשר באהל ובפ' מטות על וכל אשה וכו' הרוגו, ובפ' מסעי על ואם בכלי ברזל הכהו, וקשה למחוק בכל מקומות האלה, ובכ"ז יפלא ג"כ שבמקומות אין חקר מקשה והלא דין ואינו משיב שבא ללמד שאין עונשין מה"ד, וצ"ע: