במדבר יט:יח מפרשים: תפארת שלמה, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), אדרת אליהו ומדרש לקח טוב

ולקח אזוב וטבל במים איש טהור. יש לדקדק בלשון הכתוב דלכאורה הוא מהופך דהול"ל ולקח איש טהור אזוב וטבל במים. אולם י"ל שהתורה מרמז בזה להורות דרך הישר איך יתנהג האדם הרוצה לקבל דברי תורה מרבו שצריך להיות שפל בדעתו מאד כמו האזוב הנמוך מכל האילנות ולא ירים לבבו. וזהו ולקח אזוב. כאשר יהי' בעצמו בבחי' אזוב אז וטבל במים הוא התורה של איש טהור הוא הצדיק. ובזה י"ל פי' המשנה משיקין בכלי אבן לטהרו. וכלי שניקב ככונם משקה הוא טהור. ר"ל שיהי' בעצמו ככלי נשבר אזי יכול לכנוס התורה בתוכו. והבן:

או יובן בס"ד מה שרמז ד' פעמים על ישראל והוא כי כנגד ד' בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל ורמז בפרה לשאינו יודע לשאל שאין לו דעת כבהמה. אדומה רמז לרשע שהוא בעל עונות והאדום רמז לעונות ע"ד אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. תמימה רמז לתם כמשמעו. אשר אין בה מום רמז לחכם שהוא נקי מכל מום וכמ"ש רז"ל אם ראות ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי עשה תשובה וא"כ כל ימיו הוא נקי ובר ולכן רמז ד' פעמים על ישראל בד' לשונות הנז"ל:

ולקח אזוב. אף דלא כתיב כאן אגדת כמו גבי פסח [ילפינן בג״ש מפסח לקיחה לקיחה שצריך ג' קלחים וכ״ה במסכת פרה פי״א משנה ט' וע״ש]: