וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃
אדרת אליהו
והזה הטהר על הטמא. דרשו חז״ל ללמד על טבול יום שכשר בפרה ולכאורה הוא תמוה הא כתיב בפירוש הטהור ואמר רבינו ע״פ הכלל כל מיעוט אחר מיעוט הוא לרבות ואמרו בירושלמי מה שלא כתיב ריבוי וכתב מיעוט אחר מיעוט שהמיעוט הב' אינו עוקר המיעוט הא' לגמרי רק שמרבה קצת. וכאן הוי נמי מיעוט אחר מיעוט דלמעלה כתיב וטבל במים איש טהור דהוי ג״כ מיעוט וא״כ הוי מיעוט זה השני לרבות וטמא ממש אי אפשר לרבות שבוודאי יעקור דרש זה כל התיבה שכתב טהור אלא נרבה טהור במקצת והיינו טבול יום שהוא מדרגה הראשונה מהטהרות:
לבוש האורה
רש"י וחטאו ביום השביעי הוא גמר טהרתו ע"כ פשוטו נ"ל שק' לרש"י האי וחטאו ביום השביעי למה לי דלמאי אתא דהא ע"כ וחטאו רצה לומר בהזאה והרי כבר כתוב והזה הטהור וגו' ביו' השלישי וביו' השביעי ומתרץ שבא ללמד שיום השביעי יהי' גמר טהרתו כלו' שהתחל' הטהרה תהי' ביום השלישי וגמר הטהר' תהי' ביום השביעי שלא תאמר שפי' והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביו' השביעי הכוונה לו' ביו' השלישי או ביום השביעי ואם לא הזה עליו ביום השלישי יזה עליו ביום השביעי ואז וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר לכך א"הכ וחטאו ביום השביעי שיגמר טהרתו ביום השביעי כלומר אבל לעולם צריכה להיות התחלת ההזאה ביום השלישי ואם לא התחיל ביום השלישי להזות הזאת יום השביעי לבדה אינה מועלת נ"ל: