במדבר י:לא מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בן איש חי, פענח רזא ומדרש לקח טוב

ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים. יובן בס"ד לפרש כי הא ודאי שאחר שנכנסו ישראל במדבר ודאי לא היה נעלם מגדולי ישראל שצריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד אשר יבררו כל הבירורים הצריכים להתברר מהמקומות כי הא ודאי הבינו שלא על חנם הכניסם הקב"ה במדבר הגדול הזה אשר לא עבד בו איש ולא ישב אדם שם והוא מקום נחש שרף ועקרב וגם הם מוכרחים לנסוע מ"ב מסעות כנגד שם מ"ב כידוע וגם עוד שגם איש אשר לא נוססה בקרבו רוח ה' להבין ולהביט בכל זאת הנה גם לא יבצר שיחשוב בדעתו הטעם הפשוט והנגלה שבהכרח צריכים להתעכב במדבר עד אשר יגדלו האילנות אשר קצצו אנשי כנען כי בצאת ישראל ממצרים פחדו כל אנשי כנען פן יבואו ישראל לקחת את ארצם כי ידעו שלארץ כנען הם רצונם לבא ולכן קצצו כל אילנות הטובות שיש להם וטמנו כל ממונם תחת הקרקע כדי שבעת שיבאו ישראל לא ימצאו כלום והנה הש"ית אמר להביא את ישראל לארץ זבת חלב ודבש ארץ טובה ורחבה וגם אמר שתהיה נמי בתים מלאים כל טוב ולכן כדי לקיים גזרתו ית' צריכים להתעכב במדבר ימים רבים עד שיתייאשו אנשי כנען ויהיה בטוח לבם שלא יבואו לארצם ואז יוציאו המטמונות שטמנו להיות בתים מלאים כל טוב כבראשונה וגם האילנות טובות שקצצו יצמחו ויצאו כבתחלה ואז יבואו בית ישראל פתע פתאום לנחול את הארץ ברוב טובה וימצאו בתים מלאים כל טוב וא"כ מלבד טעמים האמורים הנסתרים הנה יש נמי טעם פשוט ונגלה לעכבת ישראל במדבר וזה הטעם יוכל ליפול בלב כל איש הישראלי:

ויאמר אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר וכו' הדקדוקים רבים ואין צורך לפרטם ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש במדרש רבה פרשת נשא הקב"ה אוהב את הגרים משל למה"ד למלך שהיה לו צאן והיתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב כן בכל יום פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן הלך לו אצל העזים היה רועה עמהם אמרו למלך הצבי הזה נלוה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום יוצא עמהם ונכנס עמהם היה המלך אוהבו הרבה אמרו לו אדונינו המלך כמה תיישים יש לך ואין אתה מזרזינו ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מציוינו א"ל המלך הצאן רוצה ולא רוצה כך הוא דרכו לרעות כל היום ולערב יבא וישן בתוך הדיר אבל הצביים במדבר הם ישנים אין דרכם ליכנס לישיבת בני אדם לא נחזיק טובה לזה הצבי שהניח כל המדבר הרחב הגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר כך אין אנחנו צריכין להחזיק טובה לגר שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אוה"ע ובא לו אצלינו לכן הרבה עליו שמירה שהזהיר את ישראל שישמרום שלא יזיקו להם וכן הוא אומר ואהבתם את הגר וגר לא תונה ע"כ ע"ש:

עשה לך שתי חצוצרות וגו', בתנחומא איתא לך לצרכך כדי שיתקעו לפניך כמלך וכשמת משה נגנזו ולא הי"ל במה לאסוף את ישראל, וראי' לזה כשצרו על יריחו לא מצינו להם כ"א שופרות, ותימה דבסמוך כתיב כי תבאו מלחמה בארצכם וגו' והרעותם בחצוצרות וגו' והרי בשעת ביאתם לארץ לא היו חצוצרות, וי"ל דבספרי אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם במלחמות גוג ומגוג הוא מדבר, א"נ של משה נגנזו ואחריני הוו להו (וביריחו אולי הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות):

אל נא תעזב. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לֹא נִתְגַּיֵּר יִתְרוֹ מֵחִבָּה, סָבוּר הָיָה שֶׁיֵּשׁ לַגֵּרִים חֵלֶק בָּאָרֶץ, עַכְשָׁו שֶׁרָאָה שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק, הִנִּיחָם וְהָלַךְ לוֹ (שם):