במדבר י:לה מפרשים: מאור ושמש, מגלה עמוקות, פענח רזא וחתם סופר

ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' כו' ובנוחה יאמר שובה ה' וכו'. וכירש"י ז"ל עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו וכו' כדי להפסיק בין פורענות לפורענות ע"כ יש לדקדק מה זה פורענות ראשון שמביא רש"י ועוד קשה מפני מה דווקא עשה סימניות נוני"ן והלא גם אחד משאר אותיות התורה הי' הפסק וביותר קושיות הזו"הק מפני מה הנוני"ן הפוכין וכדי להבין הענין נבאר כי כשברא הקב"ה את עולמו הי' רצונו הפשוט להטיב לברואיו וברא את עולמו בשביל ישראל שנקראו ראשית שישיגו אלהותו ואחדותו ית"ש וזה הי' ראשית השעשועים לפניו ית"ש שיכירו כח מלכותו אך עצמות אלהותו ית"ש א"א להשיג כי הוא א"ס ב"ה וצימצם שכינתו בתוכינו שע"י הצימצם נוכל להשיג מציאותו שהוא א"ס ב"ה. והנה הצימצומים מורים על גבורות והתפשטות מורה על חסד וכך הי' רצונו הפשוט להתנהג את הכנ"י בחסד אבל הצימצומים המורים על הגבורות הוא רק לעוברי רצונו כי אלקים עשה שייראו מלפניו ויחזרו בתשובה ואז ינהג אותם בחסד וכדומה לזה פי' הרב הקדוש מו"ה יעקב יצחק זצוק"ל מפשיסחא על הפסוק משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה ר"ל משמים השמעת דין דהיינו כשיש ח"ו התעוררות הגבורות על הכנ"י ואו"ה גוזרין גזירות זה אינו רק להשמיע כדי שיעשו תשובה וכשהארץ יראה ר"ל שחוזרין בתשובה תיכף ושקטה והגבורות אינם עושים שום רושם כלל על כנ"י ואף אם גזרו גזירות ח"ו על כנ"י הם בטלין ומבוטלין ועליהם נאמר עוצו עצה ותופר כו' ומטיב לכנ"י ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים כמו שעלה ברצונו קודם בריאות העולמות והנה איתא בסכר יצירה בשלשים ושתים נתיבות פליאות החכמה וביאורו של"ב נתיבות הם כ"ב אותיות התורה ועשר קדושות וכשעלה ברצונו לבראות עולמו באו לפניו כ"ב אותיות התורה בהיפוך אתוון בסדר תשרק וזה מורה על גבורות ודא הוא סליק ולא נחית כי רצון הש"ית שימתקו הגבורות בשרשם ולא ברא את העולם עד שבאה לפניו הבי"ת וזה הוא כסדר א"ב כי הא' נכללת בב' עלאה ומורה על חסד ודא הוא סליק ונחית מתתא לעילא ומעילא לתתא להמשיך על כנ"י חסדים טובים כרצונו הטוב וברא את עולמו והנה בסדר הא"ב הנו"ן מרמזת על השכינה כידוע ליו"ח כי נ' מרמז על ה' חסדים ונו"ן שערי בינה גם הי' במלואו ה' פעמים יו"ד עולה נו"ן ונו"ן במלואו היא ג"כ ן' בסוד נאמן כפוף נאמן פשוט כשם שיש לעילא נו"ן שערי בינה כמובן יש לתתא נו"ן שערי תשובה ועל דא הנו"ן מרמזת על ה' עלאה וה' תתאה כי נעץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן ועל זה הנו"ן רומזת על שכינה הקדושה שהיא עמנו בגלות כמש"ה ונתתי משכני בתוככם. והגם שלא נאמר נו"ן באשרי יושבי כו' אעפי"כ חזר דוד וסמכה ברו"הק שנאמר סומך ה' לכל הנופלים כדאיתא בגמרא נמצא שהנו"ן היא סמיכה לכנ"י בסדר הא"ב הרומז על חסד וגם הנו"ן היא חרב נוקמת נקם ברית כשהוא בהיכוך אתווין בסדר תשרק שהיא גבורה כנ"ל ועד"ז יבואר הכתוב ויסע מלאך אלהים כו' ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם ר"ל הענן רומז להב' נונין דהיינו הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י נסע מפניהם ור"ל כסדר הא"ב שהוא חסד והנו"ן השני' שהיא חרב נוקמת הלך לאחוריהם ור"ל בסדר תשרק שהוא גבורה לעשות נקמה במצרים ועפי"ז יבואו אלו הפסוקים על נכון כי כתיב בכרשה הקודמת בסופה וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה פי' וענן ה' היא הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י עליהם יומם שהוא חסד אבל כשהיו ח"ו התעוררות הגבורות היתה הנו"ן הפוכה בסדר תשרק שהוא חרב נוקמת והנה כבר ביארנו זה שבני ישראל לא היו נוסעים ממקום חניתן עד שראו התעוררות הגבורה ח"ו וזה הי' כוונתם במסעות לקבל עליהם עול גלות ממקום למקום ולזה אמר הכתוב בנסעם מן המחנה ר"ל שהיו התעוררת הדינים ועל זה עשה תיכף סימן דהיינו נו"ן הפוכה הרומזת על זה וזש"ה ויהי בנסוע הארון דהיינו שנתחייבו גלות וכיון שקבלו עליהם תיכף נתגלו הרחמים והחסדים והגבורות נהפכים על שונאי ישראל ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך ולא כנ"י וינוסו משנאיך מפניך שלא יתקיימו עצתם על זרע ישראל ובנוחה יאמר ר"ל כשנחו דהיינו שהי' כולו חסד והי' הנו"ן שהיא סמיכה לכנ"י דהיינו כסדר הא"ב אמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ר"ל אלפ"י דהיינו בסדר הא"ב שהוא כולו חסד והגבורות ימתקו בשרשן אמן.

א"י ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך כו' פרש"י עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו כו' להבין קצת הנונין הפוכו' למה הנון הפוכה כזה ׆ דהיינו הרחב למעלה והקצר למטה דהוא כדמות יו"ד למטה הוה לה להיות הפוכה כדרכה כזה ׆ דהיינו הקצר כדמות יו"ד למעלה והרחב למטה יע"ד הידוע מספרי קודש דשם הוי' הקדוש כסדר הוא רחמים גמורים וה' האחרונה יונקת מהוי"ו והוי"ו מה' הראשונה וה' ראשונה מהיו"ד של השם הקדוש ובאם חלילה כשנתהפך ע"י מעשה התחתונים אז חלילה השפעה אינה יורדה להה' תתאה אז חלילה כביכול פגם והריסה בקומה העליונה כמבואר שם כל מקים שהוי' מהופכת מרמז לדין כמבואר בכוונת המן שאמר כל "זה "אינינו "שוה "לי שהפך השם שיהיה היו"ד למטה ח"ו לגרום דין על ישראל וזה מרמז כאן בנו"ן הפוכה שמורה שנתהפך חלילה הוי' ביויד למטה כמו שהנו"ן הפוכה ביו"ד למטה מרומז על זה שנתהפך הוי' ביו"ד למטה והתפלל משה שיתהפך הוי' ויהיה היו"ד למעלה וזה ויהי בנסוע הארון שמורה חלילה על דין ויאמר משה קומה ה' פי' שע"י תפילתו היה הקימה העליונה כסדר וזהו קומה ה' פי' שיקום השם הוי' כסדר ביו"ד למעלה ונתקנת הקומה שיהיה השם הוי' כסדר כנ"ל ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך שלא יהיה שליטת החיצונים חלילה רק רחמים גמורים.

ויהי בנסוע הארון. חסר ו' על אהרן ויאמר משה כי כשיבא משיח משה ואהרן עמהם קומה י"י שהקב"ה בעצמו יקום לבנים מן עפר כמ"ש בזוהר פ' ויקרא (ישעיה נב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלי' שיבוא מנח' בן עמיאל וינגח בקרניו (דברים לג) קרני ראם (איכה ד) ר"וח א"פינו מ"שיח י"י (דברים לג) והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה ז"ש רבבות אלפי ישראל נ' הפוכה קרן הפוך (תהלים קמח) וירם קרן לעמו (שמואל א ב) קרן משיחו. וידוע שכל העולמות נבנו ברל"א שערים שהם כ"ב א"ב שבס"י והאותיות מתחלקות לג' חלקים י"ב פשוטות ז' כפולות ג' אמות שהם חסד דין ורחמים ואותיות מנצפך הם דינים קשים ומהם ן' יותר קשה מכולם ממנה נתהווה הנחש בצורחה והנחש דין קשה מכולם ואותיות מנצפ"ך הם התפשטות של ה' גבורות ושרשם נקרא בזוהר בוצינאדקרדוניתא. סוד נו"ן הוא יסוד אבא ויסוד אימא נ' ארוכה ביסוד אבא ונ' כפופה ביסוד אמא ו' מורה באמצע על יסוד ולפי זה נשמת משה שהיה מיסוד אבא נ' פשוטה ז"ס (שמות ג) וזה לך האות וגו' תעבדון בנ' ארוכה וכן (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן בנ' ארוכה ונשמת אהרן שהיתה מיסוד אמא נ' כפופה ומן ב' נונין אלו היתה נשמת של רב המנונא סבא ובנו כלומר משרשיהן למעלה מאבא ואמא נחצבו נשמת רב המנונא בסוד נ' ארוכה שהיא באבא ובנו בסוד נ' קצרה וע"כ נקרא בזוהר נונא רבה ונונא הוא דג והדג הוא בסוד יסוד והוא שהדג לעולם הוא מתנועע בתוך הים כן היסוד לעולם מתנועע להשפיע בתוך מלכות ושורש נשמתו של רב המנונא סבא היתה יהוידע ובנו היה בניהו יהו הוא השם זעיר ידע הוא יסוד שבכל ספירה מלשון (בראשית ד) והאדם ידע את חוה אשתו שהיא יסוד אבא ובניהו הוא ביסוד זעיר כ"ן יהו הוא יסוד זעיר של אמא המן שם ב"ן לכן לקרא ג"כ ב"ן יה"ו ב"ן שהוא ב' שמות של הויה במלוי ההין עולה ב"ן כל אחד מהם שהם ביסוד בינה שהיא בינה ולכן מת בקצרות שנים כשנתגלגל בן יהוידע בינוקא שהיה בנו של רב המנונא סבא ומת מפני שהשלים נשמתו באותו זמן. ובגלגול ראשון ג"כ מת בקצרות שנים בימי שלמה כשהיה בניהו מפני סיגופים שעשה זש"ה (שמואל ב כג) והוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג ר"ל שהטביל עצמו ביום השלג נגד יצ"הר שהיה מדיחו עד שהכה אותו והוא נגד יצ"הר וז"ס תפוח דארח בהו קב"ה כשהם מעלמא דנוקבא ארח בהו הקב"ה ונכלל נשמתם בשכינתא והנה יצחק היה מעלמא דנוקבא כמ"ש (בראשית יח) שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן וע"ז נעקד כמעט שיצאת נשמתו עד שאח"כ אמר הקב"ה (שם יז) וגם נתתי ממנה לך בן ותלה אותו בו לכן היה אח"כ וגם שמואל ניתן לחנה (שמואל א א) ונתת לאמתך זרע אנשים וכה"א (שם) ויהי לתקופות הימים ותלד חנה בן וכתיב (שם) אל הנער הזה התפללתי ויתן י"י לי דייקא את שאלתי ולכך כמעט שלא נהרג ולולי שאמרה חנה בי אדוני תלוי העון אל הנער הזה התפללתי ועלי מחל לה:

ויהי בנסע הארן. עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קט"ו):