וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃
אדרת אליהו
אולי יקרה ה' לקראתי. שהנבואה היא בג' דרגין הא' הוא שהנבואה באה על האדם וכמ״ש ויד ה' היתה עלי. הב' הוא בראיה וכמ״ש חזון ישעיהו וכמה פעמים לשון חזון שהוא ראיה. והג' הוא דבור שהשם שולח הדבור לפיו וכמ״ש ונתתי דברי בפיך והדיבור והראיה כלולין יחדיו וכמ״ש כי לנביא היום יקרא לפנים וגו' וכאן הזכיר כל הג' דרגין יקרה ה' לקראתי. ודבר מה יראני.
אלשיך
ויאמר וכו'. התיצב וכו'. הלא כמו זר נחשב כי בלי הכנות אלו היה ה' נקרה אליו ומה גם עתה אחר כל זאת ואיך על כולי האי יאמר עדיין אולי יקרה כו'. וגם אומרו לקראתי ולא אמר אלי כד"א ויקר אלהים אל בלעם. גם מה ענין אומרו וילך שפי בין למתרגם שהלך יחידי בין לרז"ל שהלך חגר מה צורך הודעה זו. אך אמנם הנה טרם הכינו ההכנות האלה היה נקרה אלהים לי אך עתה על ידי הכנו' קרבנות אלו נזכה פי אולי יקרה ה' הגדול בעל הרחמים לקראתי ולא מדת אלהים וגם לא יהיה מה שקרה לשון קרי וטומאה כי אם לשון הקבלה לקראתי כמו שבא לקראת חברו להקביל פניו שפוגעים זה בזה ומזה יהי' נגזר מה שיקרה שיהיה מקביל פני ובא לקראתי. ולבל יאמר בלק כמאמר שלוחיו שעל אומרו מאן ה' לתתי להלוך וכו' כי לא האמינו לדבריו שהיה ה' מדבר עמו והיה ירא פן יאמר בלק מה לך עם ה' אלהי ישראל ואתה מצד הטומאה ואיכה תאמר יקרה ה' לקראתי לז"א ודבר מה יראני לומר לא יבצר שע"י הכנות אלו ודבר מה יראני מראות מה ואז והגדתי לך מציאות דבר מה שיראני למען ע"י מה שאגיד לך מהמראה תכיר כי מה' קדוש ישראל באמת הוא ועוד הוסיף הכנה אחרת והוא וילך שפי יחידי להתבודד להשיג גדר נבואה בשם ה' שהזכיר. ולא שוה לו לשיקרה ה' לקראתי כ"א ויקר אלהים וכו' וגם מדה זו לא לקראתו רק אל בלעם באופן שאומר ויקר הוא מלשון טומאה. ועל זה אמר את שבעת המזבחות ערכתי ולא אמר בניתי כי כיון על עריכת הכוונה כמדובר למעלה כלומר ולמה אחר הכנה זו לא נקרה ה' לקראתי כי אם ויקר אלהים ולא שוה לו וגם מה שיחשב שיראהו דבר מה להגיד לבלק שיכיר כי עם ה' הוא מדבר גם זה לא הועיל כ"א אדרבא אפילו אמירה לא דבר לו מה שיהי' או שיגיד לבלק כי אם וישם דבר בפיו כי היה כח מופקד בפיו ואמר לו לך אל בלק ולא תדבר אתה עמו כ"א כה שהיא מדה הנקראת כה תדבר ולא אתה: