וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃
דגל מחנה אפרים
ויאמר בלעם אל בלק התיצב כה על עולותיך ואנכי אקרה כה ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר יש להעיר בזה מדוע בפעם ראשונה לא אמר ואנכי אקרה כה אלא כה תדבר וי"ל לענ"ד ובתחלה נבין למה הקרה הש"י כן וכי היה צריך ישראל לברכותיו של בלעם אלא דהענין הוא כך דכוונת השם ב"ה באהבתו וחיבתו לעם סגולתו שכמו שהוא א"ס יתברך ויתעלה כך לא יהיה סוף לברכותיו של ישראל שיהיו נתברכין בכל העולמות בעליונים ובתחתונים ואפי' מן הקליפות יתברכון ומלאך רע יענה אמן בע"כ בעבור שאנו נאגדים ונאחזים בשמו הגדול יתברך ומקבלים עלינו אחדותו בכל יום ערב ובוקר בפ' שמע ישראל שהם כ"ה אתוון דיחודא וכמה נפשות מישראל מוסרים עצמם בגופן ונשמתן על קדושת השם יתב' והרבה מהם שמבטלין תאותם והכל מפני שמקבלין עליהם אחדותו יתב' ויש כמה עניינים וראיות ואופנים מהו ענין אחד ואחד מהם הוא המנין שהכל נמשך אחר אחד וחוזר אל אחד כמו א' ואח"כ עד עשרה ומאה ואלף ורבוא הכל נמנה בא' מאה א' עשרה א' וכו' נמצא הכל חוזר אל א' לכן מייחד השם ב"ה את ישראל ג"כ באחד כדאיתא בתפילין של הקב"ה כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וזהו ג"כ בזוה"ק למהוי אחד באחד והא אוקימנא ה' אחד ושמו אחד היינו נפשות ישראל הם שמו יתברך כמ"ש נפש חיה הוא שמו וזה י"ל הטעם שבפעם ראשון אמר הקב"ה לבלעם שוב אל בלק וכה תדבר היינו שגם אתם צריכין להודות על ברכתן בשביל שמקבלים תמיד עליהם אחדות שלי בכ"ה אתוון דיחודא ולכך כה תברכו את בני ישראל ובלעם היה סבור בדעתו שיש להם רק אחיזה במדריגה זו של כה ופועלים פעולותיהם ממדריגה זו כמו שאר אומות העולם שפועלים פעולותיהם מבחי' שיש להם אחיזה בו כמו כן ישראל וחישב בדעתו שיעשה פעולה שלא יהיה להם אחיזה בכה ויתפרדו מן כה תברכו לכן אמר לבלק התיצב כה היינו אתה תתיצב כה על עולותיך ואנכי אקרה כה כפירש"י לשון אתפעל היינו אעשה פעולה שלא יהיה להם אחיזה בכה ויפרידם מכה כפירש"י אמר לפני הש"י אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן וכו' לכן ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו כפירש"י רסן וחכה שם בפיו ויאמר שוב אל בלק היינו אין לך אלא לשוב אל בלק וכה תדבר היינו המדת כה בעצמה שהיא השכינה כביכול תדבר בע"כ אי' שלא תרצה לדבר דברים ההם דהאמת אינו כן כמו שאתה סובר שיש להם רק אחיזה בלבד שם כמו שאר אומות אלא השם ב"ה הבדיל והפריש עם בני ישראל מכל אומות להיות עם סגולתו אשר בחר בהם להיות דבקים עמו אחד באחד כולא חד כדאיתא בזו"הק קב"ה וישראל כולא חד לכן פתח ואמר לא הביט און ביעקב וכו' ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו היינו בו ממש ותרועת כפירש"י לשון ריעות ותרגומו ושכינת מלכיהון ביניהון והיינו ממש כולו חד והם בני קב"ה אשר ממש מעיו המו עליהם לכן היה שם בפיו כה שהיא השכינה כביכול שהיא מקור הברכות כמ"ש כה תברכו והיא בחי' פה ודיבור של כל העולמות וע"י כה יתברכו בע"כ ומלאך רע בע"כ יענה אמן והבן:
אלשיך
ויאמר כו'. התיצב וכו'. הנה למעלה אמר שע"י המזבחות אולי יקרה ה' שהוא שלא יקרה אלהים כ"א ה' ולא שוה לו. ואפשר נתן אל לבו כי אולי על שנתרחק ממקום המזבחות היה לו העזר מעט והורה על ההרחק באומר ואלכה אך עתה אמר התיצב כה ואנכי אקרה כה שהוא בקרוב כאלו שם אני. עוד אפשר רמז בדג"ש הכ"ף מה שלא אמר כן למעלה כ"א וכה תדבר בלי דגש הכ"ף אך יאמר לבלק שיכוין למלאת שפע מלת כה ע"י עריכת הקרבנות שהוא השכינה הנקראת כה וזהו רמז הדגש כבטן המלאה וזהו התיצב כה ועל ידי כן אנכי אקרה כה שאקרה בהיות אתי כה מלא כלומר שאחר שהשכינה במלוי אתי מה שאקרה אחרי כן לא יהיה כ"א משם ההויה ישתבח לעד וזהו שלא אמר אקרה מכה כ"א ואקרה כה כמה שאקרה מהזולת הוא השם הגדול כי הנה כבר עמי כה היא השכינה מהמראות הקודמות. או יאמר בתחלה שנאמר ויקר אלהים היה כי שם אלהים שהוא שכינה היה מדבר עמו ע"י כח חצוני שהוא נקרא קרי עתה ע"י המלוי המקרה שלי לא יהיה שיבא לקראתי אלא כה היא השכינה ולא אקרה נוכח זולתו ויהיה אומר אז מלשון לקראת וכן זכה שויקר ה' אך לא מטעמו כ"א על שהיחל לדבר טוב על ישראל וגם זה ע"י השתלשלות עד כח הטומאה וז"א ויקר ולא אמר ויקרא כ"א ויקר שהוא לשון קרי: