וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃
פני דוד
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל־בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ:
פני דוד
ויאמר בלק אל בלעם לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. אפשר לפרש במ"ש פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ט) דמרי בר איסק אתא ליה אחא ממדינת הים וא"ל זיל אייתי סהדי דלאו אחוך הוא משום דמסתפו לאסהודי כי אחיך הוא דגברא אלמא את וכי תימא אתו ומסהדי בשקרא תרתי לא עבדי לכבוש עדותם שהוא אחיך ועוד להעיד להפך כל כי הא לא עבדי. וז"ש בלק לבלעם הן לו יהי כי ירא אלהים אתה ולא תחפוץ לקללם שאינו רצונו ית' מ"מ מפני היראה תיסגי שלא לקלל כי התם לכבוש עדותם דאחיו הוא. אבל למעבד איפכא לא אפשר. כמו שעשית לברכם אלא ודאי דלהקניטני אתה מכוין ובלב שלם אתה רוצה לברכם ולהקניטני אתה מברכם בפני ומי יודע בינך לבין עצמך כמה ברכות אתה מברכם וז"ש לקוב אויבי קראתיך אבל מה שלא קללת יש לדונך לכף זכות אבל והנה ברכת ברך הכפל לומר שזה מלב ונפש ובודאי כי שלא בפני גם כן תברכם וז"ש והנה ברכת ברך בכפל. זה שלש פעמים דבתלתא ודאי הוי חזקה לכולי עלמא. ובלעם השיבו לא אוכל לעשות טובה או רעה מלבי כלומר רעה כאשר עם לבבי אשר ידבר ה' אותו אדבר דהברכות לא מאתי הנה כי מהאלהים:
אלשיך
ויאמר וכו'. אל תאמר כי במה שברכת את ישראל אין לי הפסד כי הנה אוכל לומר מה עשיתי לי כי הלא אויבי המה וברכתיך החזקתם עלי. ושמא תאמר למה בהחילי שתקת עד גמרי לז"א לקוב וכו' לקחתיך כלומר בדמים שנדרתי לך כמ"ש ז"ל על אומר לקרא לי ועל כן חשבתי היות מתחיל בשבח ומסיים בגנאי שתארר בסוף והנה ראיתי כי ברכת ולא לכוונת ארה בסוף כ"א גם ברך באחרונה. והשיב לו איני מתחיל בכוונת אל מה שאסיים כ"א תמיד אני שומר ומצפה מה שישית בפי וזהו אשר ישית וכו' אותו אשמור לדבר ויהיה אשמור מלשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר: