במדבר כג:כט מפרשים: הטור הארוך, העמק דבר, מנחת שי ותורה תמימה

ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה. ובפעם שנייה כתב ויבן ז' מזבחות ואולי הטעם כי בפעם שניה עדיין היה מקום אולי יקללם אבל אחר שברכם ב' פעמים אין תקנה בדבר ונתעצל בבנין המזבחות אשר צוהו בלעם לבנותם:

בנה לי בזה וגו׳. לא כראשון ששניהם הקריבו ולא כפעם השנית אשר בלק בעצמו הקריב ומש״ה הזהיר בלעם אותו לעמוד על קרבנו. אבל בפעם השלישית היה רק בלעם המקריב והעומד על קרבנו. ולא הלך למרחוק להתבודד. כי תומ״י בעמדו עה״ק חל עליו רוח אלהים. והענין של קרבנות אלו. דכבר ראה שמן הנמנע שיתרצה המקום לקלל את ישראל אחר שהקדים דטבע הבריאה היה שיתנהג עפ״י השגחה והוא עפ״י התורה וזה א״א אלא ע״י ישראל עם סגולתו. וא״א לשנות תחלת כונת הבריאה כמש״כ בביאור לא איש אל ויכזב. אכן בלעם שהיה נביא לאוה״ע היה ביחס להם כמו נביאי ישראל לישראל אלא שנביאי ישראל מצירים בצרת אוה״ע ג״כ כמבואר במדרש בפרשה זו. ולא כן אותו רשע שהוא רצה באבידת ישראל. אמנם גם הוא חס על שבעה אומות שישראל הולכים לאבדם. וזה לא היה חטא לבלעם לבקש עליהם רחמים באופן שמכ״מ ישראל יהיה לגוי גדול כרצון ה׳ והיינו שיעשה להם ישוב במדבר הגדול והנורא וחשב כי אבדן האומות אינו אלא מקרה וגזרה על עונותיהם ולא מתכלית הבריאה. וא״כ אע״ג שע״ז אמר ובן אדם ויתנחם. מכ״מ ע״י תפלה משתנה הגזרה כמו שביארנו שם. וא״כ רצה בזה הפעם להתפלל על שבעה אומות באופן שלא יגיע לישראל שום רע. ע״כ צוה להכין שבעה מזבחות. והוא יקריב עבורם. וממילא תגיע מזה טובה למואב כאשר יהי׳ גדולת ישראל אך במדבר כמו שיבואר:

ושבעה אילם. בתיקון ספר תורה ישן אילם ל"א אילים דראש הפעור מלא ע"כ. וזה ברור מן המסורת דמלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה שכן נמסר בסדר תצוה ד' מלאים דמלאים בתרין יודי"ן וכל שארא כתי' האילם אילם חסר יו"ד בתראה ומלא יו"ד קדמאה ואין זה מן הארבעה וכן מסר הרמ"ה ז"ל: