וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃
תפארת שלמה
אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. הנה בזה מורה לנו התורה דרך לעבודת הבורא באמת. ונקדים לפ' הפ'. ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. עפ"י המשנה במס' אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ שלא לקבל פרס. ידוע כי כל פעל ה' למענהו כמ"ש לכבודי יצרתיו אף עשיתיו וכל בריאת העולם הי' רק בשביל בנ"י לעבדו. וא"כ איך יעלה על הדעת בן אדם לבקש שכר פעולתו כמ"ש מי הקדימני ואשלם. אמנם אם האדם עושה המצוה בשלימות לשמה אין ערך לקבל שכרה כי הוא בלי גבול ותכלית וגם שכרה הוא בלי גבול ותכלית שמור לעוה"ב. אך כאשר מכנים תשוקתו בדבר שיש בו גבול הוא בחי' פרם לשון פרוסה. כי באמת בעוה"ז איננו מגיע לו שכר פעולתו כי הוא מחויב לעשות רצון בוראו. וזה יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי מה שאדם עושה טוב בעוה"ז הוא תענוג הבורא ב"ה מן האדם העושה רצונו. אכן בעוה"ב הוא התענוג להצדיקים היושבים בג"ע ועטרותיהם בראשם. אך להבורא ב"ה אין מגיע מהם עוד שום תענוג. ולזה אומרים אין ערוך לך ה' אלהינו בעוה"ז ואין זולתך מלכנו לחיי עוה"ב. כי אין כוונותינו בעבדות הבורא רק לעשות רצון קונו שלא ע"מ לקבל פרס לא בעוה"ז ולא לעוה"ב כי הכל הוא בחי' חסד כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:
קיצור בעל הטורים
מנעך ב' במס' הכא ואידך אשר מנעך היום מבוא בדמים בשביל שמנעך מבוא בדמים שלא לקללם על כן מנעך מכבוד: