וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃
תפארת שלמה
וירא פינחס כו' ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. הנ"ל דהנה אמנם כי במס"נ של הצדיקים הוא נעשה ובאה ע"י קדושת עשיית המצות לנכון הנה בכל יום מתרבה בהם הקדושה עד שתכלה נפשם על קדוש השם כי פשטה הקדושה בכולה ונעשה כולו קודש לה' עולה. ועד"ז אומרים אשר קדשנו במצותיו מכח המצוה נעשה לנו קדושה יותר ויותר כנ"ל וכ"נ קדשנו במצותיך. וזה ענין מצוה גוררת מצוה. ושורש הקדושה הוא מס"נ כמ"ש בפ' אמור ושמרתם מצותי כו' ונקדשתי בתוך בנ"י. וכן בברכת אהבה רבה קודם ק"ש אומרים ודבק לבנו במצותיך וכו' כי כל זה הוא הכנה לק"ש שהוא מס"נ של ק"ה. וז"ש נפשי בכפי תמיד תורתך לא שכחתי. פי' ע"י המס"נ תורתך לא שכחתי. נמצא כל עשיית המצות הוא רק הכנה והקדמה למס"נ על ק"ה. וז"ש ושמרתם מצותי ועשיתם אותם עי"ז תבואו ותגיעו למדריגת מס"נ כרל. וכן בפ' והי' אם שמוע כו' לאהבה כו' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. לכן במצות שבת שהיא שקולה ככל התורה כולה כתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם. כמ"ש יעקב ובניו ינוחו בו ועל מנוחת' יקדישו את שמך הרמז כנ"ל. וז"ש כאן בענין מס"נ של פנחס ויקם מתוך העדה הנה המדריגה זאת באה לו מקדושת המצות שקדמו לו בעשייתן בקדושה. וז"פ ויקח רמ"ח בידו פי' הם רמ"ח מ"ע שעשה וקיים כל הימים לקח קדושתן בידו עמו ויקח המס"נ הזאת ויכפר על בנ"י כנ"ל:
פני דוד
וַיַּרְא אֶת־עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: