במדבר כה:ז מפרשים: תיבת גמא, פענח רזא, רש"י וקיצור בעל הטורים

בפסוק וירא פנחס כו' ויקח רמח בידו כו' הבא על ארמית בפהרסיא קנאים פוגעים בו עח"מ תכ"ה סעיף ד' ובסמ"ע י"ג בפני עשרה מישראל רשות להורגו בשעת מעשה ובסימן ל"ד ד' בועלי כותית מדרבנן פסול ובפני עשרה אף דרשות להרגו י"ל מצוה ליכא וגם לאחר שפירש אסור להורגו לא קרינן אשר הוא רשע למות ועיין ה' רוצח ושמירת נפש פ"א הט"ו במ"ל ואפילו כשיש מצוה כ"ש ברשות ומיהו דרך אישות ספק הוה עיין אה"ע סימן י"ו וב"ש שם והבא על פנויה בת ישראל אעפ"י שאין נדה ספק הוא דלהר"מ ז"ל חייב משום קדשה ועס"י כו' שם אבל שפחה כנענית ספק הוה יע"ש וקדשה דווקא בבת ישראל כתיב וגיורת כתבנו במ"א אי שייך בה קדשה דבני ישראל אפשר דממעטינן גיורת ואין להאריך.

ובעזר אלהי לצור מחס, נתחיל סדר פינחס:

פינח"ס בגימט' ד"פ אליה"ו בשביל שאליהו עושה שליחות בד' טיסות כדאיתא בברכות, ואליהו הוא פינחס:

וירא פינחס. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה — אָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה מְקֻבַּלְנִי מִמְּךָ הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. אָמַר לוֹ "קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא", מִיָּד ויקח רמח בידו וגו' (סנהדרין פ"ב):