במדבר כה:י מפרשים: אלשיך, אור החיים ורלב"ג

וידבר ה' כו' פנחס בן אלעזר וכו'. ראוי לשית לב (א) כי הנה אומר לאמר יראה לבלי צורך שאם הוא לאמר לישראל הרי הוא אומר לכן אמור לבני ישראל שהוא שיאמר לישראל ואם כן אומר תחלה פנחס כו' אינו רק הודע למשה מה רב פועל אשר פעל ועשה פנחס ואומר אחרי כן לכן אמור אחר שזה כח מעשיו אמור לבני ישראל הנני נותן כו' וא"כ מלת לאמר מיותרת. (ב) מה נדע עתה שלא ידענו מאז אמר וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וא"כ איפה למה זה חזר להזכיר ייחוסו והנה ע"ד פרש"י ז"ל אפשר להשיב על ב' הקישיות האלו ולומר שהוא כי הנה רבו המתפרצים ואומרים הראיתם בן פוטי זה כו' כי מיחסים אותו אחר יתרו אך וידבר ה' אל משה ואמר לו לאמר פנחס כו' כלומר מה שראוי לאמר הוא פנחס בן אלעזר כו' ולא מה שאומרים לו בן פוטי ועוד נשית לב על זה בס"ד. (ג) ראוי לשית לב אל אומר השיב כו' מעל בני ישראל כי מלת מעל מיותר' והל"ל מבני ישראל. (ד) או' בקנאו את קנאתי כי הלא ירא' שלא פעל ועש' דבר רק שקנא קנאה והלא גם עשה מעשה והערה למות נפשו. (ה) מי לא ידע שע"י קנא קנאתו יתברך השיב את חמתו. (ו) אומר בתוכם שיראה כמיותר. (ז) אומר ולא כליתי כו' שהוא בכלל אומר השיב את חמתי כו'. (ח) אומר בקנאתי כי ידוע הוא כי מקנאתו יתברך היתה מה שהיה מכלה אותם. (ט) אומר לכן אמור למה אמר אמור ולא סמוך אל אומר למעלה לאמר. (י) ראה ענין השלום קשה כי אם הוא מה שאומר אחר כך למה הפרידה ולא עוד אלא שאומר והיתה שנראה שמוסיף ענין אחר שהוא שימוש הוי"ו. ואם הוא דבר בפני עצמו למה בשלום אמר הנני נותן ובכהונה אמר והיתה כו' כאלו הוא דבר נעשה מעצמו. והנה יראה מרז"ל שהוא שיהיה חי לעולם והה"ד בריתי היתה אתו החיים והשלום ולפי דרכם קשה כי לא נזכר פה היום ואם בכלל שלום הוא באיזה דרך נכלל זה בזה. (יא) כי לא ימנע או זכותו יספיק גם לזרעו למה בתחלה לא כלל את זרעו אתו כי אם אמר הנני נותן לו כו' שנראה לו לבדו ואם זכותו לא יספיק כי אם לו לבדו איך יאמר והיתה לו ולזרעו כו'. (יב) כי אחר שהוא נתכהן מה צריך לומר שגם זרעו יהיה לו כהונה ידוע היא. (יג) אומר תחת אשר קנא כו' כי הלא זה נאמר בפסוק הראשון. (יד) אומר ויכפר שאם הוא על הריגת זמרי הרי נאמר ואם הוא דבר אחר שבו כיפר על ישראל לא נמצא זה בכתובים:

והנה על הב' הערות הראשונות יתכן בא ללמדנו כמה מעלות העושה מצוה כי זולת זכותו גם כל עצמותו עם רוחו גויתו קונים איכות קדושה ונעשים בריה חדשה ברוב כח קדושה הנשפעת בו על ידי המצוה כי ע"כ סדרו לנו קדמונינו ברכת טוב לבית ישראל לברך על כל מצוה ולומר ברוך אתה וכו' אשר קדשנו במצותיו שהוא כי על ידי מצותיו יתברך אנו מתקדשים ומטהרים. ועל כן אבינו שבשמים רצה לזכות את ישראל בתת ה' לנו מספר מצות עשה כמספר רמ"ח איברינו למען בהם יגדל ויקדש גם החומר וכמאמר הכתוב כל עצמותי תאמרנה כמאמר רז"ל. ובזה נבא אל ביאור מקרא שכתוב למעלה וירא פנחס בן וכו ויקח רמח בידו והיא בשים לב אל אומרו וירא כי לא נזכר בכתוב מה ראה. ועוד היות רמח חסר וי"ו וידוע כי גם יש אם למסורת. והנה לכאורה יתכן יאמר כי הנה פנחס היה חושש פן יקרנו כחור שקנא במעשה העגל ויהרגוהו וגם שזכותו לא יחסר אם יהרג כי לא תבצר ממנו קדוש שם שמים אך יגדל הקצף על ישראל שיהיה בידם ג"ע וש"ד ומה גם מאיש כמוהו ולא יוכל יקום אך אמר וירא פנחס ומה ראה הוא הייתו בן אלעזר בן אהרן הכהן כי יש לו זכות אבות וגם ויקח רמח בידו הוא זכות אברהם שעולה רמ"ח לומר שגם הוא בקדשו ש"ש יצילהו ה' כאשר עשה לאברהם באור כשדים שלא מת וכן היה כי י"ב נסים עשה לו הוא יתברך להצילו כמז"ל:

או יאמר ע"פ ההקדמה שכתבנו כי העושה מצוה איכותו מתחדש וקונה קדושה עצמיית והיא במה שאמרו רז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי והוא כי בהולדו עדיין לא נמשח אביו לכהן נמצא שלא היה בן כהן עד שעל ידי קדוש ה' הלזה נתקדש ויהי ראוי לכהונה. ונבא אל הענין אמר וירא פנחס מה ראה הלא הוא היותו בן אלעזר בן אהרן הכהן כלומר ולהיותו בן כהני' והוא לא יכהן חרפה הוא לו על כן יעצוהו כלייתיו לאמר הנה כל מצוה שאדם עושה מקדש בה האבר שבו נעשת. וע"ד זה אשר יעשה מצוה כוללת כל גופו ונפשו האם לא יתקדש כל עצמו עם רוחו גויתו ע"כ יאמר בלבו טוב לי אפגע ברשע הזה ואהרגנו ואשים נפשי בכפי ליהרג על קדוש ה' נמצא כי גוף ונפש מתקדשים כאחת ועל ידי שפע קדושה אשר יתקדש גופי ונפשי כזהב אצא הניתך תוך כור שיתעלה איכותי כן אתקדש ואהיה כבריה חדשה לשבח ואהיה ראוי ליכהן. וזהו ויקח רומח בידו והוא שאומרה תורתינו הקדושה ראו נא כח מעשה פנחס כי דרך עושה מצוה לקדש בה האבר שנעשית בה אך הנה פנחס קדש כל אבריו ע"י עשות מצוה באבר אחד וזהו ויקח רמח בידו כי בידי שהוא אבר א' לקח כל הרמ"ח אברים לקיחה עצמיית והיא שע"י כן הערה למות נפשו ועם רוחו גויתו ונתקדש כלו. וע"כ להודיע הדבר הוא יתברך למשה בא ויאמר לאמר פנחס בן אלעזר כו' והוא לומר הנה לא בלבד ועשה כל עצמו בריה חדשה בשפע קדושה אשר השפיע על עצמו כ"א גם באביו וזקנו הוסיף אור זכות והוא אומר וידבר ה' אל משה ומה דבר אליו הלא הוא לאמר פנחס כו' לומר מה שראוי לאמר הוא פנחס כו' והוא כי הנה פנחס לא היה לא בן איש כהן ולא נכד איש כהן ולפי האמת בן אלעזר בן אהרן יקרא אך לא בן אלעזר בן אהרן הכהן כי הלא בהילדו לא היה כהן לא אביו ולא זקנו כי עדיין לא נמשחו. אמר הוא יתברך הנה ע"י מעשה זה מה שראוי לאמר הוא כי הוא בן אלעזר בן אהרן הכהן כאלו מטרם יולד פנחס היו אלעזר ואהרן כהנים כי בכלל ענין זה ב' דברים. א'. כי נעשה הוא בריה חדשה כאלו נולד אחרי המשח אביו וזקנו. ב'. כי גם אביו וזקנו ע"י זכות מעשה זה קנו איכות קדושה יתירה כאלו היתה כהונתם קדומה ונמשחו ימים רבים קודם כי אין ספ' ששלימות ושפע קדושה מתרבית בדבר. עוד יתכן בשיעור אומר וירא פנחס וכו'. וניישב לפי דרכנו אומר בקנאו את קנאתי כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה כי גם פעל ועשה נקמה כי ע"כ הוצרך רש"י ז"ל לומר בנקמו את נקמתי. אך הוא לומר כי לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה כ"א מאז שוירא פנחס את הדבר הרע ההוא ששת לבו לתקן מאז נקרא כן אלעזר בן אהרן הכהן שהחשיבו יתברך כאלו היה בן כהן מאז נולד. והודיע דבריו אלה הוא יתברך למשה באומר השיב את חמתי וכו' בקנאתי כו' לומר הנה אמרתי כי בן כהן יקרא לא בלבד מאז דקר את שניהם כי הלא הנה השיב את חמתי לא בלבד בעשותו הפועל כי אם בקנאו את קנאתי שהוא מאז קנא במחשב' בלבד: