במדבר כה:יז מפרשים: דגל מחנה אפרים, זרע קודש, חידושי הרי"מ ובעלי ברית אברם

צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי וכו': י"ל בזה בדרך רמז כי ידוע המתקת הדינים הוא בשורשם פי' כי כל בחי' דין הוא מחמת ירידת הדבר ובהעלותו לשורשו נמתק הדבר בשורשו ד"מ כשבא לו התפארת וע"י הבנה כי הוא שורש מדת התפארת נמתק ונתייחד ונעשה יחוד וכן בתי' חסד וכל ספרי היראים מכנים כבוד בשם כבוד המדומה כי הוא שקר וכבוד האמת הוא תפארת ישראל ע"ד אין כבוד אלא תורה והבן ובחי' חסד כשיורד יש בו בחי' שקר וזהו ירידתו ובהעלות אותו ליחוד האמת הוא חסד וכן הוא עד"ז בכל הדברים ודרך כלל בחי' התפארת הוא בחי' שקר ומזה תבין בחי' יעקב שהוא בחי' אמת לא ראה טיפת קרי מימיו והבן כי יש בו דרך עמוק וזה י"ל הרמז בפסו' צרור את המדינים היינו לצרור ולקשר הדינים בשורשם והכיתם אותם כי ידוע בכל בחי' דין וחסד נקרא הכאה ע"ד היחוד והבן וזהו והכיתם אותם היינו ע"י המתקה נכלל החסד בהם כי צוררים הם לכם בנכליהם וכו' על דבר פעור הוא לשון התגלות על דבר כזבי הוא לשון שקר ר"ל כי הוא דרך כלל שורש לכל הדינים חלילה וחס ופי' בנכליהם לשון כלי פי' שבאו בכלים של פעור ושל כזב לכן צריך להסיר מהם לבושיהם להתקרב לשורשם והבן או בנכליהם פי' לשון מחשבה כמו ויתנכלו אותו וכו' והוא ע"ד שאמר אא"ז זללה"ה ע"פ וירא פנחס ויקח רומח בידו שהבין זה מן מחשבותיו הטהורים וזהו כלל גדול לעובד ה' בקדושה והבן לכן לקח רומח ויהיה פי' המשך הפסוק צרור את המדינים לקרב אותם לשורשם ומנין אתה יודע זה ובא הכתוב לפרש כי צוררים פי' בעת שתראה כי צוררים הם בנכליהם היינו במחשבה אזי תבין כי מחשבת פיגול הוא והבא להורגך וכו' ונעשה בחי' האמת ככוונת הקטורת והבן זה מאוד:

צרור את המדינים והכיתם אותם כו' הלה אנו אומרים פסוקי דזמרה לזמר עריצים כידוע ובשירת הים אנו מעוררים עליהם כמו שהי' אז תפול עליהם אימתה ופחד כו' ואח"כ אומרים ישתבח שמך לעד מלכינו ששמך יהי' לעולם באותה בחינה שמרומז בתיבת ישתבח שגי' י"פ חסד שיהי' נמשך חסד גדול על ישראל בכל המדות והדינים על שונאי ישראל וז"ש חז"ל שיצחק תיקן תפילת המנחה כי מנחה גי' שם אלקים ושם היוצא מר"ת את השמים ואת הארץ גושפנקא דחתום בי' שמיא וארעא כי בתחילה עלה במחשבה לפניו ית' להבראות במדה"ד ואח"כ שיתף מדה"ר וחתם בגושפנקא שגי' טוב והדינים ישארו על שונאי ישראל וזהו בחי' הק"ג אורות מש"י אורות ר"ז מימין וק"ג משמאל גי' מנחה גי' אלקים וטוב כנ"ל וז"ש צרור את המדינים והכיתם אותם הר"ת גי' מנחה וס"ת גי' ישתבח לרמוז שהדינים יומתקו כי מדינים לשון דינים והכיתם אותם כמ"ש במ"א על מ"ש והכית בצור להפריש הדינים משם אלקים שבמילוי ההי"ן עה"כ גי' צור שאותיות אל שבו הם חסד והים לשון חוזק וגבורה והנה אחר ישתבח אח"כ אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך זה החושך הוא גבוה יותר מאוד כי הוא בעולם הבריאה שלמעלה מיצירה רק נקרא חושך לערכינו שאין אנו משיגים האור שבו וזהו ע"ד שאחז"ל בגלות שהן הן גבורותיו ונוראותיו שאין שיעור וערך להטובות שעושה ית' עמנו בגלות ולעתיד נדע שלא הי' שיעור וערך להם וז"ש יפקוד אל אלקי הרוחות כו' ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה שבחי' אשר שמורה לבינה ובחי' אין להם רועה שאין ואשר מקור עליון מאוד אבל הוא בחי' ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שאין החסדים ממדות גבוהות אלו מתפשטין למדות ומשה רצה שיהי' רק טוב לנו שיהי' החסדים מתפשטין למדות שיהי' החסדים בגלוי ומדת אחרית תהי' כראשית שאחרית עה"כ גי' כתר והנה יש בין המלאכים והשרים שתמיד מקטרגים ח"ו עלינו מ"מ כשרואים שגם בגלות בעומק מאוד לא שכחנו כו' מורה על גודל אהבתינו לו ית' מודים הם ג"כ שאנחנו עם קדוש וז"ש כל רודפי' השיגוה בין המצרים שאז שרואין מה שעבר עלינו אז בין המצרים ועכ"ז אנו דבקים בה' אזי משיגים אותנו איך שאנחנו עם קדוש וכולם מודים שראוי להטיב לנו:

צרור את המדינים כו' כי צוררים הם לכם בנכליהם כו' ע"ד ששמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש מהר"מ מרימנאב זצ"ל כשגוי שר וכדומה לוקח אותי בפיו ומדבר בי בוודאי יש לו מורא גדול מאתי ואני כרסן לתוך פיו והשכל מחייב כן כי אנחנו קדושים וכשלוקחין אותנו בפיהם בדיבורם שוברות הקדושה אותם ונ"ל שאם רק במחשבה מחשבין במחשבתם מאתנו יש להם שבירה וז"פ צרור את המדינים ובוודאי והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם ולוקחים אתכם במחשבתם ובזה יהי' להם בוודאי שבירה והכאה:

צרור. כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, לְשׁוֹן הוֹוֶה — עֲלֵיכֶם לְאַיֵּב אוֹתָם: