וּבְיוֹם֙ הַשַּׁבָּ֔ת שְׁנֵֽי־כְבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה תְּמִימִ֑ם וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֧לֶת מִנְחָ֛ה בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן וְנִסְכּֽוֹ׃
תיבת גמא
וביום השבת כו' בא"ח סי' רפ"א בשבת מאחרים להתפלל אבל מ"מ ראוי שלא לעבור זמן ק"ש רביע היום וזמן תפלה שהוא שליש היום ד' שעות כמבואר בסי' פ"ט ועמ"א סימן רפ"א. ובשבת י"א תפלה מ"ה בשבתות וי"ט הוה תפלה מ"ה ולהר"מ ז"ל בכל יום מ"ע להתפלל עיין בר"מ ז"ל הלכות תפלה. והנה בברכות כ"א אמר ר' אלעזר אמר ספק התפלל אין חוזר ומתפלל ספק קרא ק"ש חוזר וקורא משמע דמשום דק"ש ד"ת ותפלה דרבנן עפר"ח א"ח נ"ח אבל א"ל תפלה ג"כ ד"ת אלא ק"ש ספק תורה לחומרא משא"כ תפלה שמא כבר התפלל וספק לא תשא ד"ת כבסי' רט"ו במ"א אות ו' להר"מ ז"ל הוה ד"ת י"ל דבהמ"ז תוכיח דחוזר ומברך דכל שיש ספק תורה לא הוה ברכה לבטלה וי"ל תרווייהו דרבנן ק"ש ותפלה וק"ש מה בכך שחוזר וקורא כקורא בתורה ובקל יכול לתקן אף ספק דרבנן לחומרא משא"כ תפלה כאמור. ולהר"מ ז"ל תפלה ד"ת וספק התפלל היינו שכבר התפלל פעם אחת דשאר דרבנן והא דלא מפליג בתפלה גופא ל"ש שלא יהיה לו וודאי בכל הג' תפלות או אשמעינן דק"ש ד"ת. ולהר"מ ז"ל אם ספק לו אם התפלל כל מעל"ע וביה"ש עומד בספק מחויב להתפלל ולמ"ד דרבנן א"צ להתפלל ער"ן בלולב בי"ט א' ביה"ש נוטל ובשאר הימים לא נוטל וצ"ע יטול בלא ברכה וספק דרבנן כל שיכול לתקן בקל מתקנינן ואי"ה יבואר עוד.
מלבי"ם
וביום השבת שני כבשים וגו' עולת שבת בשבתו פי' חז"ל שהוצרך לומר עולת שבת לבל נטעה שהשני כבשים היינו שני כבשי התמיד ר"ל גם בשבת יקריב שני כבשי תמיד שמקריב בכל יום בחול, לכן באר שהוא עולת שבת ר"ל עולה מיוחדת לשבת חוץ מכבשי התמיד, ועדיין מיותר מ"ש בשבתו, פי' חז"ל מפני שיש לטעות שמ"ש את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו שר"ל שהגם שמקדשי תיראו בכ"ז את שבתותי תשמרו כי שבת דוחה את העבודה, ונאמר לפ"ז שמ"ש וביום השבת שני כבשים היינו שיקריב בע"ש קרבן שבת, לכן אמר שעולת שבת יקריב בשבת לא בע"ש, ומזה ידעיק שהפי' הוא שאף על פי ששבתותי תשמרו מ"מ מקדושי תיראו ועבודת מקדש דוחה שבת, ודוקא בקרבנות צבור כי הענין מדבר בק"צ: