עֹלַ֥ת שַׁבַּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ עַל־עֹלַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְנִסְכָּֽהּ׃ (ס)
תיבת גמא
בפסוק עולת שבת בשבתו שבת כ"ד וכ"ה נותר אין שורפין בי"ט אמר אביי כו' ורבא כו' ורבי אשי אמר י"ט עשה ול"ת כו' ויש לשאול מילה שלא בזמנה דאין דוחה י"ט משמע משום דעשה ול"ת כרב אשי ואשה כשרה למול עי"ד רס"ד תמול עשה לגבי דידה ליכא עשה ובתוס' קידושין ל"ד ד"ה מעקה כתבו בשמן שריפה דאלים הלאו הואיל ויש עשה עמו י"ל דתרומה טמאה י"א מדרבנן שריפה ל"ש לייתי עשה ולדחי ל"ת ונותר אין מ"ע בנשים דהז"ג עיין פני יהושע שם ושבת כ"ד ב' בתוס' ד"ה לפי יע"ש והר"מ ז"ל בפתיחה להלכות תרומת לא מנה מ"ע לשרוף תרומה טמאה. ופי"ב כתב להדליק טמאה וספק תרומה כו' עיין פסחים ט"ו ובכורת ל"ג א' בשתי תרומות הכתוב מדבר טהורה ותלויה יע"ש לר"א לכאורה דווקא לר"א דסבר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי דספק מ"ה לחומרא א"ש דיצויר תלויה מ"ה בספק ואמרי תורה עביד לה שימור ולר"י בשתי תרומת טהורה וטמאה ותלויה מ"ה לא יצויר ספק כלל דספק מ"ה שריא למיכל אמנם ז"א דלא יצויר ספק תרומה טמאה כ"א בב' חביות ברה"י אמת טהורה וא' טמאה דנגע בא' מהן כמ"ש בתוס' שם והר"ש והרע"ב פ"ח דתרומת וכה"ג מודה הר"מ ז"ל דספק מ"ה אסור דאיתחזק איסורא כמו אשם תלוי חתיכה א' מב' חתיכות ובמקום אחר פירשנו עוד ואין מקומו כאן.
דברי דוד
עולת שבת בשבתו. ולא עולת שבת בשבת אחרת. דהו"א הואיל וכל קרבנות של כל השבתות שוות אין ימות החול הפסק ביניהם וכמו דמצינו, לענין קריאת התורה שאם היו אונס ולא קראו הפרשה משלימין אותה בשבת הבא קמ"ל דלא, וגבי רגלים ל"צ למעוטי דאין שני רגלים זה אחר זה שוין. וגבי ר"ח הוא כמו בשבת ע"כ גם שם צריך מיעוט כמו שפירש"י אחר זה בסמוך, וא"ל ל"ל מיעוט גם בר"ח לילף משבת דבר"ח ממעט דהו"א דר"ח הוא ימות החול יש לו תשלומין ביום שאחריו כמו שמצינו לענין קרבן חגיגה דיש לו תשלומין כל שבעה, וא"ל לילף שבת מר"ח י"ל דשאני ר"ח דעיקר הקרבן שלו בשביל מיעוט הירח דזה שייך דוקא ביום ר"ח ולא אחריו משא"כ בשבת דאין חילוק בין שבת לשבת הו"א דיש לו תשלומין קמ"ל:
רש"י
עלת שבת בשבתו. וְלֹא עוֹלַת שַׁבָּת זוֹ בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת, הֲרֵי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּשַׁבָּת זוֹ שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַקְרִיב שְׁתַּיִם לַשַּׁבָּת הַבָּאָה, תַּ"ל "בְּשַׁבַּתּוֹ", מַגִּיד שֶׁאִם עָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ (ספרי):