וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עוֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנַ֖יִם אַ֣יִל אֶחָ֑ד שִׁבְעָ֥ה כְבָשִׂ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה׃
מלבי"ם
והקרבתם עולה סתמא דספרי פה כר"ע במנחות (דף מה ע"ב) שס"ל שהפרים ואילים וכבשים דפ' פינחס אינם אלה דפ' אמור, כי אינם שוים דשם פר א' ואילים שנים וכאן שני פרים ואיל אחד. והראב"ע כתב שבמ"ש בהקריבכם מנחה חדשה שהוא שתי הלחם נכלל הז' כבשים ופר בן בקר ואילים שנים ושני כבשי שלמים שכולם הם טפלים אל המנחה החדשה, ודבריו יצדקו מאד לשטת ר"ע שס"ל בספרא (סי' קע"ד) לחם אעפ"י שאין כבשים שהלחם הוא העקר עמש"ש, ובספרא אמור (סי' קע"א) סתם כר' טרפון שחולק על ר"ע ושם בארתי פלוגתתן. ומ"ש הרי שמצא פרים התבאר למעלה (סי' מז). ומ"ש פסוק שבעת ימים תקריבו אשה ר"ל ולמדינין מחג הסוכות:
מדרש לקח טוב
פס'. והקרבתם עולה לריח ניחוח לה' וגו'. ומנחתם וגו'. עשרון וגומר. שעיר עזים וגומר. מלבד עולת התמיד ומנחתה תעשו תמימים יהיו לכם ונסכיהם. מה ת״ל יהיו לכם. אתה מקריב חוץ מן האמורים בתורת כהנים. פרים בני בקר שנים ואיל אחד. הרי מי שמצא פרים ולא אילים מצא אילים ולא כבשים שומע אני לא יקריב עד שימצא את כולם. ת״ל (שבעת ימים תקריבו אשה לה') אפי' אחד מהם. יהיו לכם ונסכיהם מקיש נסכים לבהמה מה בהמה נפסלה במומין או אם חסרה או אם יתירה. אף נסכין נפסלין במומין ובחסר וביתר:
מנחת שי
עולה דבכורים. בהעתק הללי מסור עליו לית מלא בתורה וכן הוא בהרמ"ה ז"ל. ובמסורת ובפסיקתא דר' טוביהו למה עולה שבעצרת מלא ללמדך שבששה בסיון ניתנה תורה ועצרת חלה להיות בששה בסיון ולא כמו שאמרו התועים עצרת לאחר השבת כל זמן שיבא וכן בבעל הטורים: