במדבר כ:ב מפרשים: רש"י, כלי יקר, משכיל לדוד ומדרש לקח טוב

ולא היה מים לעדה. מִכָּאן שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט'):

וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה. עַל צַד הָעֹנֶשׁ חָסְרוּ הַמַּיִם לְפִי שֶׁלֹּא הִסְפִּידוּהָ כָּרָאוּי, כִּי בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָאן לֹא נֶאֱמַר וַיִּבְכּוּ אוֹתָהּ, וְנֶאֱמַר ״וַתָּמָת שָׁם וַתִּקָּבֵר שָׁם״, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁמֵּתָה שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתָהּ לְאַלְתַּר, וְנִשְׁכְּחָה כְּמֵת מִלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בְּהֶעְדֵּרָהּ כְּלָל. עַל כֵּן נֶחְסְרוּ לָהֶם הַמַּיִם כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁהַבְּאֵר הָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.) אָמְרוּ שֶׁנִּסְמְכָה מִיתָתָהּ לְפָרָשַׁת פָּרָה לוֹמַר לְךָ מָה הַקָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף מִיתַת הַצַּדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. וְלָמָּה נִסְמְכָה דַּוְקָא לְפָרָה, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינָהּ קָרְבָּן רַק מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב חַטָּאת, (במדבר יט ט) אֲבָל הָעִקָּר הוּא כְּשֵׁם שֶׁהַפָּרָה בָּאָה לְקַנֵּחַ צוֹאַת בְּנָהּ כָּךְ הַצַּדֶּקֶת אֵם כָּל חַי בְּמִיתָתָהּ מְקַנַּחַת צוֹאַת תּוֹלְדוֹתֶיהָ.

ולא היה מים וכו׳ הבאר וכו׳ טעמא שהיה הבאר דוקא בזכו׳ מרים טפי מאידך. ידוע לי״ח שהבא׳ ה״ס המל׳ עלמא דנוק׳. ומן בזכות משה דהוה בעמודא דאמצעיתא לחם מן השמים. וענני כבוד בזכות אהרן שה״ס החסדים ואהרן הוא בחסד יסוד דאבא. ומ״מ חזרו כולם בזכות משה דמשה כולהו הוו ביה כי ה״ס מקור היסודות דאו״א. עיין במ״נ. ובאר נמי המשיך דאיהו בסוד בעלה דמטרוניתא איש האלהים: