וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
אלשיך
ויאמרו לאמר וכו'. הנה השם פניו נגד גדולים וטובים ומה גם במשה ואהרן כי גם אם יהיה לו טענה מכזבת ומכחשת הנחת הגדולי' ההם לא יעצרו כח להעיז פניהם מיד בבת אחת. כי אם יעשו במרמה יתחילו בטענה בלתי מכזבת הנחתם ואחר החילם להעיז לאט להם ימשכו להתפקר גם לעקור כל הנחת גדולי עולם שכנגדם בפניהם. כן קרה לאלו עם משה ואהרן והוא כי הנה הי' לפניהם ב' טענות. א' בהודאת הנחת משה ואהרן כי ה' העלם ממצרים אל המדברו' אך תלונותם היא כי אין כל המדברו' שוים כי זה קשה מהשאר כי באחרים לא חסרו להם בה מים כאשר בזה באופן יאמרו אם ה' צוה להוציאם במדבר' לא צוה על זה כי אם משה ואהרן הביאום. עוד יש טענה עזה כמות והיא לעקור את הכל לומר כי גם העלייה ממצרים אל שום מקום מדבר לא מן ה' היה. והנה זאת האחרונה לא עצרו כח להתחיל בה כי אם היחלו מהראשונה ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה כלומר זה בייחוד כי אם צוה ה' ללכת במדבר לא ליבשה כזה שהוא למוות שם וכל זה הוא בהודאת הנחתכם כי מה' הי' העליתנו ממצרים אל מציאות מדיברו'. וכ"ש כי גם זה אנו מכחישים כי ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הזה ולא אמרו המדבר היה כי אם אל המקום שכולל כל מוציאות מדבר שהוא משולל היות מקו' זרע וכו' כי גם מציאות העליה אל המקום שהוא לא מקום זרע ותאנה וכו' שכולל כל המדברו' אתם עשיתם ולא ה' פעל נמצא כי הטענה הראשונ' לא היתה עיקר רק הכנה לומר השנית וז"א ויאמרו לאמר כי אמרו טענה אחת לאמר אחריה השנית. ואמרם אנחנו ובעירנו יאמר הנה שתים הנה גריעותינו בזה. א' כי לו מתנו עם המתים במגפה על אומרם אתם המיתם את עם ה' כי הנה אז לא היתה מיתתנו נקראת מיתה כי אם גויע' כמיתת הצדיקים וז"א ולו גוענו כי גם שחטאנו הלא היתה מיתתנו כפרתנו והיינו מתים כאן וחיים נמצאים שם לפני ה' וזהו בגוע אחינו לפני ה' כי אחר הגויעה לפני ה' כן היינו אנחנו. אך למה הבאתם וכו' שהוא כצנים ופחים שאין בזה מחילת חטא וסליחת עון כי באנו אל המות כבאים מעצמינו לבקש המות באופן לא תהי' גויעה כי אם מיתה וז"א למות ולא כמיתת אחינו כי לא היתה המיתה כי אם כאן אך היו נמצאים לפני ה' באופן שאם תהי' המיתה הוא כאן אך לא שם לפני ה' בג"ע כי אם חיים וקיימים. אך עתה אנחנו אינו למות פה כי אם למות שם לפני ה' הנזכר כי אדרבא נהיה כמתחייבים בנפשנו. ועוד גרעון שני והוא כי בגוע אחינו היינו מתדמים לאנשים השומרים עצמם ולא ימותו כי אם בגזרה אלהית היפך הבהמו' חסירות דעת כי יקרם מקרה יכנסו במדבר צמא בלי מים וימותו בצמא וז"א אחינו כי היינו כהם שהם בני אדם אך עתה אנחנו ובעירנו דומים לבהמה המתה במקרה כי מיתה אחת לנו ובעירנו:
אלשיך
או יאמר מי יתן והיה במקום שאדם בזכות בהמה יושיע ה' כמאמרם ז"ל שלפעמי' נותן ה' מטר על פני ארץ בזכו' הבהמות. אך עתה יתהפך שאין צ"ל שלא נחיה בצילם של בהמות כי אם גם הם ימותו בשבילנו. והטעם אמרו בדבריהם באומרם אל המדבר הזה והוא כי במקום זרע ומים אם יעצרו שמים יעשה נס א' בשביל הבהמ' להצמיח מוצא דשא שטבע' להיות מצמחת אבל להוציא מבוע מים במדבר שמם מאד כזה כ"כ לא יעשה בשביל בהמה וז"א אל המדבר הזה וכו' וע"כ אמרו אנחנו ובעירנו: