קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃
זרע קודש
ודברתם אל הסלע ע"פ מה שפי' ויוריהו ה' עץ שלמדו המתקת הדינים ע"י שם הוי' בהכאה יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה גי' עץ ועי"ז וימתקו המים נמתקו הדינים ע"י שם זה וז"ש כי אני ה' רופאך בשם זה וז"ש ית' כאן ודברתם אל הסלע סלע גי' ג"כ הוי' בהכאה הנ"ל וז"ש ונתן מימיו החסדים כנ"ל שבשם זה נמתקו הדינים והי' משה סבר שצריך להכות הסלע שגי' הוי' בהכאה שלרמז על שם זה בהכאה הכה הסלע ובאמת יש כמה עניני צדיקים יש צדיקים שפועלין בדיבור לבד ויש צדיקים שצריכים לעשות איזה מעשה ומשה טעה בזה שהי' סבור שצריך לעשות איזה מעשה כי הי' עניו מאוד ובאמת הי' במדריגה גבוה יותר והי' יכול לפעול בדבור לבד:
דברי דוד
ואת בעירם, מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל. קשה הא אינהו אמרו אנחנו ובעירנו וא"כ גם מאמר הקב"ה ג"כ, לומר כך, דבשלמא במאמר ישראל י"ל דקאמרי ע"ד מה שאיתא במדרש על אדם ובהמה תושיע ה' דאם ישראל אינם כדאי ליתן גשם בשביל עצמם נותן להם בשביל בהמתם שמרחם עליהם, וע"כ אמרו אנחנו ובעירנו דרך את"ל שאנחנו איננו כדאי תתן בשביל בעירנו, אבל במאמר הקב"ה אם אמר והשקית את העדה די בכך וא"ל למה נקט רש"י ממונן של ישראל דמשמע אפי' באינו בעל חיים ומנליה זה דילמא דוקא על ב"ח חס הקב"ה משום צער ב"ח שהוא דאורייתא, כדאיתא בפ' אלו מציאות (דף ל"א), י"ל דא"כ בעירם במ"ם ל"ל אלא בעיר הול"ל דאמרינן שם באלו מציאות דלענין צער ב"ח אין חילוק בין בהמת ישראל לבהמת עכו"ם, אלא דכאן אינו משום צער ב"ח אלא כיון שהוא ממון של ישראל. כנ"ל נכון: