וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃
דברי דוד
ולאבותינו, מכאן שהאבות מצטערים בקבר., דא"ל שציערו אבותינו כשהיו בעוה"ז ואח"כ לנו בזמנינו דא"כ אפכא מיבעי ליה וירעו לאבותינו ולנו:
אלשיך
ויאמר אליו אדום כו'. אמר בדברך רמזת כי ברכת הקול קיימת לך נגד המצרים כאו' ונצעק כו' וישמע קולנו כלו' שלא תירא מברכת חרבי שקיימת לי אינה טענה כי הלא אתה בעוברך בי פוטר מים ועל כן לא ישמע קולך וחרבי תאכל בשר. וז"ש לא תעבור בי כי תהיה ראשית מדון פן בחרב אצא לקראתך ולא יסכון קולך לבטל חרבי. והנה באומרו מלת בי הבינו ישראל שהקפידה לא היתה רק בעברו בו ביישוב העם או יישוב שדות וכרמים ע"כ אמרו במסלה נעלה כו' שהוא רחוק מכל מיני יישוב ואין מקום ליהנות רק ממים ומזה אין חשש כי הולך עמנו באר. ואם מימיך נשתה כו' והוא פן תאמר הנה מתלאה האם אשב בבקעה ובהר לקחת מכל איש ואיש שישתה דמי שתייתו לז"א אם נשתה ל' רבים לא תשאל מרבים רק מאחד וזה ונתתי לשון יחיד. וש"ת במה יודע כמה שתו וגם מי ישער שוויים לז"א ונתתי מכרם כלומר מכר כל הבארות לגמרי עם שישא בהם מים וגם לא אמרתי קנייתם רק מכרם שהוא מה שתמכרם אתה ולא שיעור מה שיקנה הקונה וזהו מכרם ולא אתן בעין רעה כפרוע חוב כ"א כנותן שבעין יפה הוא נותן וז"א ונתתי ולא אמר ואשלם. ושמא תאמר אולי לא נתפשר במכר כ"א אתבע סך אחד תמעט מהסך שאשאל ולא אתרצה ויהיה ראשית מדון לז"א רק אין דבר כלומר שאומר אני רק כדי למעט מאשר תשאל אין דבר של רק לומר על מה שתשאל רק לא אתן כ"א פחות כ"א כל תשאל אתן.