במדבר כ:יב מפרשים: דברי דוד, רש"י, ברטנורא וקיצור בעל הטורים

היו נכנסים לארץ. מקשים הא מלבד זה לא היו נכנסין כמ"ש עתה תראה כפירש"י בפרשת שמות ונראה לתרץ שאע"פ שנפסק עליו שלא יכנס לארץ מכח עבירה אחרת מ"מ כיון דנתחדש אח"כ שכל הדור לא יכנסו ראוי לבטל הפסק ההוא כדי שלא יאמרו כו', וראיה לזה שהרי נתחייבו כלייה בעון מרגלים אלא שמשה המליץ עבורם ושמעו מצרים כו' ויהיה חילול השם בדבר ועי"ז נתבטלה הגזירה בעת ההיא, ה"נ כן בשביל שלא יאמרו עליהם, משא"כ ע"י חטא זה שהיה בפרסום בפני כל ישראל לא שייך הך יאמרו עליהם כי יכירו וידעו הכל דחטא זה גרם להם, וע"כ סמך רש"י לכאן והלא הצאן ובקר ישחט, קשה מזו אלא שכאן היה בפרסום:

יען לא האמנתם בי. גִּלָּה הַכָּתוּב שֶׁאִלּוּלֵי חֵטְא זֶה בִּלְבַד הָיוּ נִכְנָסִין לָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם כַּעֲוֹן דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ, כָּךְ הָיָה עֲוֹן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן; וַהֲלֹא "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט" (במדבר יא, כב) קָשָׁה מִזּוֹ? אֶלָּא לְפִי שֶׁבַּסֵּתֶר, חִסֵּךְ עָלָיו הַכָּתוּב, וְכָאן שֶׁבְּמַעֲמַד כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא חִסֵּךְ עָלָיו הַכָּתוּב מִפְּנֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם:

יען לא האמנתם גלה הכתוב שאלולי חטא זה היו נכנסין לארץ קשה שהרי בסוף פרשת ואלה שמות פרש"י עתה תראה אשר אעשה לפרעה העשוי לפרעה תראה העשוי למלחמות ל"א מלכים לא תראה הרי אם כן היה כאן חטא אחר. וי"ל דודאי חטא למה הרעות גרם לו למשה שלא יראה בנקמתן של מלכי כנען כשיכנסו ישראל לארץ. ואולי הוא היה נכנס לקצת מן הארץ אבל עון זה של מי מריבה גרם להיות נגזר עליו שלא יכנס לארץ כלל אפי' בלא ראות נקמתן של מלכי כנען: