יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃
תפארת שלמה
א"י יאסף אהרן אל עמיו כו' ויעש משה כאשר צוה ה' ויעלו הר ההר כו'. ופרש"י שם אמר לו הכנס ונכנס כו' עצום עיניך ועצם מיד חמד משה לאותה מיתה. וז"ש כאשר מת אהרן אחיך מיתה שנתאווית לה הנ"ל לבאר בענין הזה דהנה אמנם מאד נתעלה אהרן הכהן במיתתו זאת אשר לא נמצא כמוהו והוא שכאשר נגזרה הגזירה עליו לעלות הר ההר לא בקש שום דבר התנצלות ולא רצה להתפלל לבטל הגזירה או שיבקש משרע"ה רחמים עליו על ככה רק קבל עליו דין שמים באהבה לקיים מצות המלך ולא עכב. לכן הוא שנזכר כמה פעמים מיתת אהרן בתורה לגודל חשיבתו הנ"ל. וזה ששינה הכתוב להזכיר עוד בפ' מסעי ויעל אהרן הכהן על פי ה' בחודש החמישי באחד לחדש אשר לא נמצא כמוהו בתורה אצל כל הצדיקים לבאר יום מיתתו בפירוש אך הוא לגודל מעלתו במיתה אשר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו וכמ"ש דרך הזה בזוה"ק. והנה זהו הענין שחמד משה לאותה מיתה כי מאד הוטב בעיניו המעלה הזאת של אהרן לקבל עליו דין שמים באהבה ולהתעלות בדביקות המיתה כמצווה על פי ה' וזש"נ לו והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך במעלת הדביקות. אבל מ"מ במשרע"ה כתי' ואתחנן אל ה' והרבה והפציר בתפלה וזה הי' שוב לטובת ברי שהוא נקרא ע"ז רעיא מהימנא כי אם הי' נכנס משרע"ה לארץ לא היו בנ"י גולים ממנה שוב לעולם כנודע:
מלבי"ם
יאסף אהרן אל עמיו אהרן לא מת ע"י מלאך המות כמ"ש בב"ב (דף יז) רק מת מיתת נשיקה, לא ע"י ממית מבחוץ רק ע"י התפשטות נפשו מגופו ברוב חשק הנפש לצאת מן מאסר הגויה ולהדבק בצרור החיים את ה' אלהיה, שזה תלוי ברצונו ובמסירת נפש אל מקור החיים ברוב תשוקה ודביקה בקדש הקדשים, וע"כ בא ע"ז צווי לאהרן כי קיים בזה מצות ה', וע"כ לא אמר ימות אהרן רק אסיפה אל עמיו שנפשו תצא מהעולם החומרי לשוב אל עמה במעון נפשות הצדיקים רעותיה, ואמר הטעם כי לא יבא אל הארץ וא"כ אין לו עוד עסק בעה"ז וכבר השלים מה שעליו לעשות בחייו, ומ"ש אשר מריתם את פי, בארתי למעלה שזה מה שלא דבר אל הסלע כמו שנצטוה ודברתם ועי"כ גרם למי מריבה שישראל רבו עם האמונה ע"י המים, כי אמרו שהוציא המים בתחבולה אנושית כנ"ל:
מדרש לקח טוב
פס'. יאסף אהרן אל עמיו. על אשר מריתם את פי למי מריבה. משל ללוקח בבית דין וכסבורין העם עבירה גדולה עבר. ובית דין מודיעין לכל על שאכל פגי שביעית. כך על אשר מריתם פי במי מריבה ולא היה בידם דבר אחר: