וְהִתְנַחַלְתֶּם֩ אֶת־הָאָ֨רֶץ בְּגוֹרָ֜ל לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם לָרַ֞ב תַּרְבּ֤וּ אֶת־נַחֲלָתוֹ֙ וְלַמְעַט֙ תַּמְעִ֣יט אֶת־נַחֲלָת֔וֹ אֶל֩ אֲשֶׁר־יֵ֨צֵא ל֥וֹ שָׁ֛מָּה הַגּוֹרָ֖ל ל֣וֹ יִהְיֶ֑ה לְמַטּ֥וֹת אֲבֹתֵיכֶ֖ם תִּתְנֶחָֽלוּ׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו. יובן בס"ד לרמוז כי ידוע שישראל ביררו במצרים ר"ב ניצוצות מן הרפ"ח ניצוצות ונשאר פ"ו גם ידוע שישראל יש להם דין רבים לגבי עשו יען כי אומת עשו עובדים לאלוהות הרבה ונמצא שהם חלוקים זה מזה הרבה וא"כ הם חשיבי מועטים לגבי ישראל וכמ"ש אותו האמורא לההוא מין והובא בדברי רז"ל ע"ש. וז"ש והתנחלתם את הארץ בגורל ואזי אחר שתשבו בא"י במנוחה ואהבה ואחוה אז זכות א"י תסייע לבם שגם אותם הפ"ו הנשארים תבררו אותם ותוסיפו אותם על הפ"ו שיש לכם וזהו לר"ב הם הר"ב ניצוצות שביררתם כבר במצרים תרבו את נחלתו שישתלמו לרפ"ח וממילא אז ולמעט זה עשו תמעיט את נחלתו שכל כחם הוא מניצוצות הקדושה ואחר שנתבררו הכל אזי יהיו כלים ונאבדים ואז גם את חלק עשו תירשו לכם:
שפתי כהן
לרב תרבו נחלתו מי שריבה בתורה נותנין לו שכר הרבה, כמאמר התנא אם למדת תורה הרבה נותנין לך שכר הרבה, ואמר לימדת תורה היינו לרבים, לומר הבא לטהר מסייעין אותו, ותלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות מלאכתו. אבל למעט תמעיט לשון יחיד:
רש"י
אל אשר יצא לו שמה. מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אֶל מָקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה: